מתהפכת כל בוקר כל לילה כל יום צהריים שיכנס האיש והסיגר.
כל כך נטוש פה, הרהיט אותו רהיט רק לא זז העיר אותה עיר רק פחות הומה.
כמו נחש שעוקץ בא אלי הבכי פעמיים ביום...בממוצע, הולך חוזר,
איתו השקע בספה כל פעם שאני הולכת חוזרת אליה מן המטבח ושוב הולכת ושוב חוזרת,
ועוד אוטובוס ושוב צלילים מן הגיטרה כואבות לי האצבעות שוב ושוב...ואותו יום חלילה חוזר ואני תלויה בה והיא כמו טבעת על גרוני חונקת אותי אוסרת עלי.
אין סיבה להחליף חולצה כי בחוץ כאתמול שלשום,
אין סיבה לדרוך רגל כי רק בעוד כמה רגעים יבואו הבעלים ויוציאו את הכלב לסיבוב קצר.
לא יודעת מה אני רוצה...רק שקט חוץ מהוא שיש יותר מדי..
רוצה לא רוצה..אח...אני מביעה רגע של צעקת כאב קלה כי קססתי את כל ציפורני ושורף לי מתחת לעור....
הקפה אותו קפה.8 ביום.פעמיים סוכר.וקצת.תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
