מפה לשם מוצאת את עצמי כותבת פה שוב, עם גיטרה לא מכוונת וחיוך לא חיוך- מזויף.
זכורה לי תקופה כמו זו.
אותו הזכרון של ילדה קטנה לפני שנתיים....ואז היא באה.
ויצאתי מכל זה..ואז היא הלכה ושקעתי בזה שוב.
אני לא יודעת כיצד להגדיר את זה אולי תלותיות,אולי אהבה עיוורת.
בדיוק אתמול סיכמנו על זה אני והיא, הקודמת:"כשאת אוהבת, את אוהבת עיוור".
אכן,אני אוהבת עיוור, זאת אומרת- יש לי כרום על העישון ואני לא רואה כל דבר שפוגע בי:אני מצדיקה,ואוהבת,ואוהבת,ואוהבת ואוהבת עד שעוזבים.
יש לי סיכום בשתי מילים לתקופה הזו והוא-לא יודעת.
-In bloom-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
