קצת רופף פה..צריך שיפוצים.
לאוורר את החדרים,לצבוע את הקירות לנקות את החלונות, להחליף אינסטלציה..
עם פיג'מה, סרט על הראש גיטרה ופצע על היד.ואיך עדיין לא מצליחה לשפץ?
הרי יש לי הכל.
בית.ראש.גיטרה.חבר טוב.סיגריה.צחוק.
אז למה האינסטלציה כל כך חלודה?
למה כל הזמן מרגישה את הצורך להחליף הכול,לשפץ תמיד את הקירות הצהובים והמתפוררים שלי..?
אולי מאותה הסיבה שהם מתפוררים ושום דבר לא בידיים שלי.
אבל איך?הרי אני ילדה נחמדה ומצחיקה!
הרי יש לי תלתלים מלאים וזהובים!
אני צריכה להיות שמחה, יש אנשים שאוהבים אותי!
אבל למה זה מרגיש כאילו לי אין אהבה,ואין לי את מי לאהוב דרך קירות החומה הצהובים שלי.
מתפוררת כאן לעיני כל והכי גרוע זה שהחופש לא בידי.
אמא גאה.אבא שמח שהתקשרתי.
אז למה אני לא גאה?
למה אמא לוקחת לי את השכונה שלי?
כל כך הרבה שאלות בלי מענה.רק נלווה בסאונד של המילה "ככה".
רק עם הכסף והחמדנות.רק עם הדרישות שלה.
מה יהיה איתי...עכשיו חזרתי מהמדרכות של הגשם הנקי,ואני עוד מלוכלכת.
"עיניה ריקות או עצובות
היא בכלל לא אוהבת מישהו מהם....
עיניה ריקות, מטומטמות,
קרות אולי בכלל היא מפגרת.....
היא היתה רוצה להיות נערת רוק
אבל אין דבר כזה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
