ישיבה איתה הזכירה לי את אותו החופש..
איך העשן התחיל וכמה עשיתי ואיך ככל שהזמן עובר ככה החופש גדול יותר.
הלכתי,רצתי,נישקתי,בכיתי,שחיתי,בניתי,הרסתי,חלמתי,חשבתי,צחקתי,השתנתי,נעשיתי קלילה יותר,למדתי והכי חשוב הבנתי.
פיצחתי את תעלומת החיים איתה.
עשינו כל כך הרבה והכל כך הרבה פוסטים נכתבו בשבילה כל כך הרבה שירים נכתבו עבורה,
פעם קלטתי כמה אני אוהבת אותה וכמה היא חשובה לי ורק עכשיו אני מבינה ,כשהיא כאן בחדר, כמה היא אני וכמה אנחנו יחד
וכמה אני לומדת ממנה עלי,עלינו.
איך לאהבה אין קשר לחיי היום יום וכמה אהבה היא רגש שלא צריך בגילנו.
***************************************************************************
פעם בפגישה עם ה"מורה" ההיא הקשבנו לה וכולנו נשאלנו אם התאהבנו.
אמרנו שלא.
אנחנו בני 16 והיא פערה את פיה.
"אתם לא התאהבתם!" היא אמרה ושתקנו והשתיקה הייתה צודקת כי הזדעזענו מהתובנה.
התובנה היא שלא צריך אהבה.החופש עדיף.
***************************************************************************
עשיתי את כל הדברים האלה אבל מעולם לא עפתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
