ברוכים הבאים למכונה.

פינקפלוייד זה רכבת שדורסת אותך חזק .שיעורי ספרות לא עוברים סתם.יוצא לי לחשוב על שירים ששמעתי, במיוחד של פינקפלוייד.

והמחשבה מזעזעת, מבעיתה ,הורסת,אירונית ומפחיה חיים כל זה בכל שיר ושיר שלהם. אומרים ש wish you were here זה אלבום דכאוני.

אפשר להבין. אבל אם להתעלם מהמסר העגום ולהתמקד בזה שהשירים עדיין תקפים להיום אז אפשר להסיק שהאלבום מפחיד.וזה מרגש ,זה נבואה 

רעה שהתגשמה ,מתגשמת ,ואני מקווה מאד שלא תתגשם.

עם כל הפינקפלוייד הזה נזכרתי בזמנים שממש הכרתי את פינקפלויד. טוב נו איזה פלצנות "זמנים" בערך ליפני שנה אולי קצת יותר קצת פחות .

כמה זכרונות. ביחד איתם באים הרבה הרהורים. על דברים שקרו,החלטות שהוחלטו. לא אופייני לי להתחרט או להרהר על דברים כאלה.

על עצמי.

אפילו...לקטע המלא...

הזכרונות שלי נפלאים. כש אני רואה תמונה של ניו יורק אני נזכר שעברתי ליד המקומות האלה .

ראיתי עולם... לפחות קצת. זה מחמם את הלב.

יום יבוא ואני אעשה טיול ארוך בניו יורק. אני אשב בפאבים האלה שראו הרבה . אני אשוטט ברחובות קרים ואנשום את האוויר שיכאיב בריאות מרוב

שהוא קר. כאב מתוק. אדבר עם נוודים תמהונים ואקרא עיתון על כוס קפה. 

אני אגיע גם ללונדון ואלך ברחובות סגריריים עם פרצוף רציני ביד אחת וביד השנייה מטרייה שחורה.

וככה, יהייה לי עוד מה להזכר בו. הרי-הכל מסתכם בזה לא?

Everything that was written here once is now considered as a draft. Someway i tend to think that draft is a negative term.A useless paper wrinkled and thrown to the corner of the room. But a little more of thinking and I figured out that every moment that we pass is a draft, our whole past is a one big draft, that prepearing us to the real deal in the present , that future to become another first class draft...