כל לילה, הוא חוצץ בין יום לאחד שבא לאחריו. זה קצת חבל שבזה הליליות שלי מסתכמים.

ועוד יותר חבל שהם מבדילים בין ימים מפגרים וחסרי תועלת לגמריי.אין עניין. מזמן כבר לא הרגשתי סוג של מוזה כזאת.משו שיפיח בי קצת רוח ורצון לעשות משהו... 

סתכלו עליהם - הם רצים ! רצים מהר מהר. נופלים, קמים וממשיכים. אני יושב בצד. לא עלינו כל המאמצים האלה. ומה שהכי מטריד -אין מחשבה.

פשוט חוסר של מחשבה, עץ גווע בסתיו קשה במיוחד.

ישנן שתי אפשרויות - או שאני לא יכול לחשוב. או שאני כבר הגעתי לאמת האולטימטיבית הסופר דופר אוניברסלית. ואין על מה לחשוב. אני כמובן בטוח שזאת האפשרות השנייה. הרי
- מה כל זה שווה בסופו של דבר ?!

"הוא מסתגר, אוטם חלונותיו, מגיף תריסיו מפני זיוו של אור ובעיצומו של יום בורא לו לילה." ~ קצת שייקספיר..