הזכרונות שלי נפלאים. כש אני רואה תמונה של ניו יורק אני נזכר שעברתי ליד המקומות האלה .

ראיתי עולם... לפחות קצת. זה מחמם את הלב.

יום יבוא ואני אעשה טיול ארוך בניו יורק. אני אשב בפאבים האלה שראו הרבה . אני אשוטט ברחובות קרים ואנשום את האוויר שיכאיב בריאות מרוב

שהוא קר. כאב מתוק. אדבר עם נוודים תמהונים ואקרא עיתון על כוס קפה. 

אני אגיע גם ללונדון ואלך ברחובות סגריריים עם פרצוף רציני ביד אחת וביד השנייה מטרייה שחורה.

וככה, יהייה לי עוד מה להזכר בו. הרי-הכל מסתכם בזה לא?