הבלוג של רון וויזלי

היום רבתי עם קיפצובה. קיפצובה הוא בריון-על שמכה על חטא את כל מה שעומד על האדמה הקדושה הזו.

בכל אופן, היום היה לנו "יום הספורט הקסום ע"ש מרלין מונרו הקוסם האדיר" בהשתתפות:

עירוני הוגוורטס
בית הספר אל קאסאם - בית הספר לקסמים של בני ערב
כושר קוסמי
שייטת 13

הטורניר נערך ביער האסור שליד בית הספר שליד לונדון.

חברי נבחרת עירוני הוגוורטס הגיעו רכובים על שלושים חמורים חולים.

אני, כמובן, הייתי ביניהם. הגענו בשעה 7:30 בבוקר לערך והמתנו.

בשעה 7:30 בערב הגיעו, ראשון מבין שאר המתחרים, תלמידי בית הספר אל קאסאם. התרעות חמות בישרו על בואם.
שמענו אזעקה ומיד לאחר מכן צעקות ורעות רוח. הם הגיעו בתהלוכה וירו לאוויר ללא הרף פעמיים.

כל שלושים בני הערב המשתתפים שקלו כל אחד כמו פיל תינוק. מיד כשהם תפסו את מקומם תחת עץ הזית והחלו אוכלים מפירותיו (זיתים), הופיעו בקריאות רמות ("ורוץ! ורוץ! ורוץ! שפיץ!!!") חברי שייטת 13.

חברי כושר קוסמי איבדו את הדרך ונתקעו תחת ענפיו של העץ המפליק שפעם רצח את שיימוס פיניגן וביצע בו מעשה סדום.

כשכולם למעט הקוקסינלים של כושר קוסמי נמצאים, התחלנו את התחרות:

תחילה נאם עוף בגריל שהסביר לנו על יסודות הטמטום ומקורו. לאחר מכן ניתן פרס "המילגה המצטיינת" לבתו של רבי דמבלדור המנוח. כשהכל כבר היו עייפים מכדי להמשיך, החלה התחרות הראשונה.

תחרות האלונקים

בתחרות זו נבחר נציג אחד מכל בית ספר או יחידה, והוא סוחב על גבו את שאר 29 חבריו אגב ריצה וקריאה ב"ספר המפלצות הגדול".

להוגוורטס נבחרתי אני, לשייטת 13 נבחר סמל ג', ולאל קאסאם נבחר הערבוש ההוא, דהאף.

סמל ג' ניצח לאחר שהפיל לדאהף את ספר המפלצות הגדול וירה לו בעין. מזל שהוא לא פגע באיבר חשוב כמו יד או רגל!!! אותי סמל ג' עקף בשתי הדקות האחרונות בריצת 500 המטרים.

בינתיים זה היה השייטת: 1, הוגוורטס: 0 ואל קאסאם: ٥٣.

התחרות הבאה היתה:

תחרות עליית המתח

כשערבים הגיעו כולנו היינו במתח נוראי. מה הם יעשו? יאכלו אותנו? האם זה בטוח לשוחח איתם? איך הילודה שלהם כל כך גבוהה?

כששייטת 13 הגיעו, המתח ירד - אפשר להיות רגועים.

כשהוגוורטס הגיעו, וביניהם, כמובן, אני, כל הבנות שהיו באיזור היער האסור נכנסו לפאניקה.

גם הפעם ניצחו בני ערב.

התחרות הבאה והמסכמת של האירוע כולו, היתה
תחרות משיכת הכבל

לגמר הגיעו בני ערב ושייטת 13.
שתי הקבוצות התתיצבו משני צדי הקו, כשהכבל מאונך לו.

המורה עוף מטוגן עמד במרכז הכבל ונפל וקם ונפל ללא הרף.

מן הצד המדיף ריח דגים, ים, צלילה ושאר שרצים ניצבו בני השייטת - חזקים, מפוארים, יפים, ציונים וחכמים.
מן הצד המריח זיתים ותמרוקים זולים, ניצבו ערב 13 - גדולים כהרים, שחורים כפחם ומסריחים כבואשים. אחד מהם מצמץ בעיניו כבעל מכה, ואחר ליטף את ישבנם של חבריו, כרגיל אצלם.

עוף בלימון עמד ונפל וקרא ונפל והחל קורא "מוכנים???"

בני ערב צעקו והשייטת אישרו בנימוס.

"התחילו!!!!" צרח עוף עם ירקות, ונפל.

"ומשוך! ומשוך! ומשוך!" צעקו כל חברי השייטת, "טירוף!!!" צרח הג'ינג'י באוזנו של יענק'לה.

בני ערב משכו בחבל בעזרת זרתותיהם בלבד והשייטת נוצחה ללא עוררין.
כל היהודים עמדו ובכו בכי תמרורים. דמעות תנין ניגרו מעינו של עוף מאודה, שמצדו חייך כעקרב.

לפתע, בפעולה אמיצה שמטרתה היתה להשיב את הכבוד האבוד, שלפו חברי השייטת את רוביהם והחלו טובחים בבני ערב, והם מצדם רצו כמו אווזים לנקודה אחת ספציפית.

מה שהם לא ידעו, זה שחיכתה להם שם מלכודת עכברים ענקית, שתפסה את כולם בנקל, וזרקה אותם לים. כמו שפיללנו.

שלכם,

אביגדור ליברמן

ואסתרינה טרטמן ואמא שלה.