http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360אני רון וויזלי, תלמיד בהוגוורטס. אני אספר לכם על ההרפתקאות שלי ושל חברי הטובים, הארי פוטר, הרמיוני גריינג'ר. אני שונא את הלורד וולדמורט. המשקה האהוב עלי הוא בירצפת עם וודקה. למכירה: נימבוס 2000, מקוסםheCopyright 2026 רון וויזלי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360http://www.planet-krypton.com/daedalus/fanart/9-full.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=6866938<div align="right" dir="rtl"> היום הגיע אליי למחלקת החקירות הקסומה עכבר שאהיד גיבור לוחם חופש בשם פארפור. מנתונים שמסר לי המודיעין הישראלי גיליתי שהוא מחזיק בידיו את מפתחות האדמה ועוד מסמכים שונים שהוא קיבל מסביו, אללה יתעלה ירחם עליו, שמעידים שתל אביב שייכת למשפחת מאוס, המשפחה של פארפור. עבדיי הנאמנים זרקו אותו אל צינוק החקירות, כשהוא נושא על גבו מפתח עצום מימדים. פארפור התחיל להכחיש שהוא שאהיד, והחל לומר לי משהו על האדמות שלו ושל קרוביו, ועוד משהו על זה שהוא פה בלי אשרה ושהוא בא לחסל כמה יהודים תמימים, אבל זה לא היה משנה לי: כל עוד הוא נושא את מפתח האדמה, הארץ שלנו אינה בטוחה. מספר סוכנים שהפעלתי החלו מפרקים את המפתח שהוא נשא איתו עד שהברור הפך סוף סוף לרשמי: בתוך המפתח היו נפץ, סמים וזונות. מיד שלחתי את הנפץ למעבדה ונעלתי עצמי עם הסמים והזונות ופארפור. טעמתי מן הסם והתחלתי עולב בפארפור ללא רחם. פארפור ניסה להעביר נושא ולא לדבר על כך שהמסמכים שסביו העניק לו מזוייפים, והחל משבח את השרביט העצום שלי. לא רציתי לשמוע. ידעתי שאנו עושקים את אדמתו. הוא ניסה שוב ושוב לומר לי שהוא משקר, אבל אני יודע שהוא ע</div>Mon, 02 Jul 2007 00:44:00 +0200ronwisleyblog@hotmail.com (רון וויזלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=6866938http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=257360&blog=6866938http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=6767965<div align="right" dir="rtl">כשנכנסתי לשמש בבית שימוש לקחתי לי למאכל אישה זונה וחללה, והיא אחות חרמניה. זונה זונה בואי תמצצי אצלי - היו אומרים כל הזקנים, שהיו רוטנים ומקללים כל אדם אחר, אבל אליה הם היו חמודים. היהודים חיבבוה במידה רבה גם כן. באותו הזמן, בכל בוקר הייתי ממלא קערה בדגדגנים וחלב ואוכל לשובעי. אותה אחות, רינה, כולם אהבו אצלה. כולל הגברת מקגונגל שהייתה שותה את הקהוה שלה עם צפרדעי שוקולד בכל בוקר, וכולל הפרופסור שהיה מקפיד מאוד על סידור המיטות ועל טיפוח הגוף, עד שבא הלורד וולדמורט ומחץ לו את ידיו במו רגליו. יום אחד נכנסתי למשרדה של רינה. נקבתי בשמות הגרמנים והלטינים שהיו בחדרה וביקשתי שיצאו משם תיכף ומיד. קבענו ללכת לפארק. יצאנו מחצר בית החולים ואמרתי לשוער רואה אתה אחות זו, הריני משגלה היום. הביט בנו השוער בעיניים טרוטות ואמר: כה לחי מר רון וויסלי ואבא שלו! כה לחי הגברת האחות הנאווה האחות רינה! ניסינו לתפוס קרון שמוביל אל הפארק שבעיר. הראשון היה מאוכלס כולו על ידי משלוח של יהודים, השני היה פנוי אז עלינו. השלישי היה פנוי אז עלינו אף עליו. ירדנו בפארק. ראינו מיני ילדים שוחקים. י</div>Tue, 19 Jun 2007 17:34:00 +0200ronwisleyblog@hotmail.com (רון וויזלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=6767965http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=257360&blog=6767965http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=6064552<div align="right" dir="rtl">היום רבתי עם קיפצובה. קיפצובה הוא בריון-על שמכה על חטא את כל מה שעומד על האדמה הקדושה הזו. בכל אופן, היום היה לנו "יום הספורט הקסום ע"ש מרלין מונרו הקוסם האדיר" בהשתתפות: עירוני הוגוורטסבית הספר אל קאסאם - בית הספר לקסמים של בני ערבכושר קוסמישייטת 13 הטורניר נערך ביער האסור שליד בית הספר שליד לונדון. חברי נבחרת עירוני הוגוורטס הגיעו רכובים על שלושים חמורים חולים. אני, כמובן, הייתי ביניהם. הגענו בשעה 7:30 בבוקר לערך והמתנו. בשעה 7:30 בערב הגיעו, ראשון מבין שאר המתחרים, תלמידי בית הספר אל קאסאם. התרעות חמות בישרו על בואם.שמענו אזעקה ומיד לאחר מכן צעקות ורעות רוח. הם הגיעו בתהלוכה וירו לאוויר ללא הרף פעמיים. כל שלושים בני הערב המשתתפים שקלו כל אחד כמו פיל תינוק. מיד כשהם תפסו את מקומם תחת עץ הזית והחלו אוכלים מפירותיו (זיתים), הופיעו בקריאות רמות ("ורוץ! ורוץ! ורוץ! שפיץ!!!") חברי שייטת 13. חברי כושר קוסמי איבדו את הדרך ונתקעו תחת ענפיו של העץ המפליק שפעם רצח את שיימוס פיניגן וביצע בו מעשה סדום. כשכולם למעט הקוקסינלים של כושר קוסמי נמצאים, התחלנו את התחרות: תחילה</div>Tue, 20 Mar 2007 15:17:00 +0200ronwisleyblog@hotmail.com (רון וויזלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=6064552http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=257360&blog=6064552http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=5466680<div align="right" dir="rtl">היה זה יום עם מלא ברקים וקסמים באוויר.יקל היה בעיני לשבת ולהתחמם אל מול המרגועאך דבר מה הטריד את מחשבתי. החלטתי לקום מן המיטה, עודני לבוש בשמלת הלילה, ולכתוב את מחשבותיי.התיישבתי ליד שולחני, המרופד בעור גופם של עשרה מוגלגים, שלפתי הנוצה, העשוייה ממח עצם של שלוש פרות בשן, והתחלתי כותב בדיו, העשוי מדמו של ילד נוצרי אחד. סיימתי לכתוב. כתבתי מסמך המיועד אותו אל חברי, יואכים. עניתי לו על שאלתו בדבר תיקון השכל.מכיוון שזקפת הבוקר עוד לא נרגעה, פניתי אל הקיר הרקוב והבאתי ביד כמו שצריך. לפתע הטלפון צלצל! מי זה לעזאזל בשעה כזאת בבוקר! הרמתי את השפורפרת, וקיתונות של אבק נפלו על פניי. "הלו!" צרחתי."היי רון, זה וולדמורט", אמר הקול בצדו השני של הקו."הא, היי גבר", אמרתי בחמימות האופיינית לי."בא לך לבוא לעל האש היום?" אמר לי וולדמורט, ויכולתי לשמוע את החיוך על פניו."בכייף", אמרתי."תביא איתך 3 קילו מוות, אני גווע, אין לנו כלום לאכול בבית", אמר וולדמורט וטרק את הטלפון. "ואח"כ נוכל להדליק נר של חנוכה" אמרתי, אבל הוא כבר ניתק. הבית היה כולו מחניק וצפוף, אז הלכתי אל גרטל.אחת לשבוע הייתי הול</div>Sun, 17 Dec 2006 13:53:00 +0200ronwisleyblog@hotmail.com (רון וויזלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=5466680http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=257360&blog=5466680http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=5287290<div align="right" dir="rtl">חברים! חזרתי!זריתי לרוח אנחתי! אז זה מה שקרה לי במהלך חופשת הקיץ בבית המלוכלך שלי:עזרתי לאמא לנקות את החצר מחלאות כמו גמדוני בייצים וגובליני דבש. זהו בערך. ואז התחילה השנה...... על היום הראשון מאות כתבים התנפלו עליי והשאירו את הארי, החכם באדם,בודד. הענקתי ראיון מאלף ועד ת"ו לכל לכל תכנית טלשרינק (שמים אבקת חרא סגולה באח ואז שידורי הטלשרינק מופיעים לנגד עינייך המשתאות). בכל מקרה, פתאום הגיע הנורא מכל. איזה כתב אחד, כנראה חדש בעסק, חשב שהארי זה בעצם התינוק שניצח את וולדמורט (אני, יענו) והציע לו להנחות ריאליטי-טלשרינק, בה הוא יעביר את כוחותיו לאחד מעשרת אנשים מאושרים שיזכו להתמודד על התואר הנכסף. מי זה יהיה?המתח בעיצומו!ערוץ 77, בשעה 12:00, יום שני, על מסך הטלשרינק שלכם!תהיו שם! בכל מקרה - מדובר בשערוריה בקנה מידה של הפעם שגילו שדמבלדור היה באס.אס. אני מבקש להתריע כי שימוש בכוחות על טבעיים בטלוויזיה וחיפוש יורש לפוטר בעודו בחיים עלולים להמיט אסון כבד. אני אומר שאני כבר 50 שנה במקצוע ויודע שהעברת כוחות מקוסם אחד למוגל שני הינו מעשה מסוכן."זה נוגד את כל כללי האתיקה הרוחנית. ה</div>Fri, 17 Nov 2006 18:51:00 +0200ronwisleyblog@hotmail.com (רון וויזלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=5287290http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=257360&blog=5287290http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=4752925<div align="right" dir="rtl">היום היה לי חלום אכזר, מלא בתהפוכות, שקרים, בגדות ותאווה למין סורר.תחילה נשאתי נאום בפני חברי הפרלמנט הבריטי, בדרישה שיורידו את שכר הלימוד לקוסמים.לפתע, פלטתי את מילת הכוס.בתגובה, כל הפרלמנט החל לצעוק: "כרוב וגזר, כרוב וגזר, כרוב וגזר!". לא ידעתי מה לעשות ואיך לספק את תאוותם, אז ברחתי כחתף מן המקום. בהמשך החלום, צללתי ישר אל תוך נהר הארמניות, ובלעתי מים כל עוד נפשי בי.לפתע לפתו אותי בכח שלוש בנות ים ארמניות סוררות, וביצעו בי עבודת יד כמו שאף נימפה לא ביצעה בי בעבר. יצאתי מהנהר, נגבתי את כל נוזלי הנהר והזרע שהיו עלי, נפטרתי מכלי הרצח, ויצאתי לרחוב הראשי של לונדון - שדרות אאוטרייג'. בזמן שרכנתי למטה לשרוך את שרוכי נעליי האדומות, הרגשתי איזה אדון נצמד לי לישבן.הסתובבתי וגיליתי חבר שלא ראיתי כל החופש הארור הזה - נוויל לונגבוטום האידיוט. נתתי לו סתירה על כך שנצמד לי בכזו חוצפה לישבן.אחר כך נתתי לו סתירה על כך שהוא שכח את יום הולדתה של אחותי, עמה היה לו קטע בחופשת חג המולד.ואז נתתי לו נשיקה, כי נזכרתי שהוא חצי מפגר, והוא נעלב כשמרביצים לו. הוא החל למרר בבכי, אז לקחתי אותו לב</div>Wed, 30 Aug 2006 13:48:00 +0200ronwisleyblog@hotmail.com (רון וויזלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=4752925http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=257360&blog=4752925http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=4655902<div align="right" dir="rtl">בקרוב אפרסם פוסט בלתי נשכח על הרפתקאה מופלאה שחוויתי! כל זה יקרה בימים המאוד מאוד מאוד קרובים! יש למה לצפות! מילה של נינג'ה. בינתיים: תמונה שלי בממלכת הלגו הסקסונית. ספרו לי איך עוברת עליכן ועליכם חופשת הקיץ המופלאה. באהבה, רוני וויזלית </div>Fri, 18 Aug 2006 02:19:00 +0200ronwisleyblog@hotmail.com (רון וויזלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=4655902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=257360&blog=4655902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=4500652<div align="right" dir="rtl"> זה לא חדש לכם, בנים ובנות, שכבר ראיתי הרבה מהסוג הזה בחיים שלי. מבחינתי לראות כוס, למשש כוס ולהרטיב כוס זה דבר שבשגרה. אבל חברים, אני מאוהב.אני חושב שמצאתי את הכוס הכי יפה שראיתי בחיים שלי: חברים וחברות, מהדורה מוגבלתשל "כוס רון וויזלי". ונראה אתכן מציעות לי כוס יפה יותר! באהבת אמת, רון וויזלי פותח הכוס הנודע מהמלין נ.ב לפני כמה ימים שלחתי ינשוף לראשי ה-CNN כדי שיפרסמו את קאליסטו היפה שלי מספרת על המלחמה שיש במדינה הרחוקה הזאת, ישראל. מובן שהם צייתו.</div>Sat, 29 Jul 2006 02:59:00 +0200ronwisleyblog@hotmail.com (רון וויזלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=4500652http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=257360&blog=4500652http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=4455153<div align="right" dir="rtl">רעשי הצרצרים ופרפרי העש העירו אותי לעוד בוקר יפהפה. התמתחתי ופהקתי, זרקתי את ספר ההרפתקאות החדש שלי "רון וויזלי ואדון האופל הגדול" על השטיח, נשקתי לארבע הבנות שלצדי, עשיתי עליהן עוד סיבוב, והלכתי לצחצח שיניים. היה זה בוקר קסום, בוקר שהיה בו הכל מהכל. בכל מקרה, הייתי רעב, אז ירדתי למטה למטבח במטבח ישבו כל בני משפחת וויסלי המפוארת. בראש השולחן ישב ארתור וויזלי, אבי היקר. נצר למשפחת ליצנים מפוארת. לצדו ישבה מולי וויזלי, אמי האהובה. נצר למשפחת ג'ינג'ים עתיקה. פרסי ישב מתחת לשולחן, וליקט את הקטניות שנפלו לסועדי משפחת וויזלי. ביל וצ'רלי וויזלי נאבקו אחד עם השני על הזכות לטעום ממנת צלי הטרול של אמא. איזה כיף להסתכל על משפחת וויזלי סועדת! הסתכלתי לימיני במטרה לשלוח חיוך אל אחותי ג'יני. רגע! איפה ג'יני?!?! מהרתי מהר לחדרה שבקומה החמישית, פתחתי בזהירות את הדלת. עיני נפערו בתדהמה כשראיתי את הלורד וולדמורט מזיין את אחותי ג'יני! שניהם התלבשו מהר בבושת פנים. תפסתי את הלורד וולדמורט באוזן אחת והכרחתי אותו להתחתן עם ג'יני. אף בת למשפחת וויזלי לא מזויינת ונשארת רווקה. ג'יני אמר</div>Sun, 23 Jul 2006 00:05:00 +0200ronwisleyblog@hotmail.com (רון וויזלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=4455153http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=257360&blog=4455153http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=4392549<div align="right" dir="rtl">לפני מס' ימים, החלטתי לשים קץ לשעמום המזדיין של החופש הקסום הגדול ולעשות מעשה.שלחתי ינשוף לכל מי שאני מכיר והודעתי לו על משתה עצום ורב בחוף הים של לונדון.ציוויתי על כל אחד מהמשתתפים להביא בקבוק בירצפת וקדירה אישית. הגיעה השעה והתחלנו להתאסף בבגדי המוגלגים שלנו בחוף הים.הזמנתי את כל החברים - שיימוס פיניגן, נוויל לונגבוטם האידיוט, הרמיוני גריינג'ר, סוורוס סנייפ וארי פותר.הגיעו לשם מלבדם עוד כמיליון וחמישים אנשים כעוסים שרק רצו להטביע את יגונם בטיפה המרה. בכל מקרה, הגיעה השעה והחגיגות החלו!!!בעיצומן של האורגיות המסיבה נעצרה. הנה הם באים, אוכלי המוות. הם הלכו כמו מלכים על חוף הים.עם הקוצים בשיער והג'ינס האופנתיים. עם השרביטים הזהובים הכבדים שלהם.למנהיג שלהם קראו בראוני. בראוני הוא עבריין מין מוכר למשטרה והוא אוכל מוות במשרה מלאה. הוא ציווה על כך אוכלי המוות ואוכלי החינם שבאו איתו לקחת לנו את הבירצפת ולהכניס לנו אותה לתחת.כמובן שאני תפסתי את המטאטא שלי וטסתי לעזאזל משם, תוך שאני נוטש את כל חבריי מאחור. כשהגעתי לדרך פריוואט הבנתי את הטעות שלי. הבנתי את הדבר החמור שעשיתי.חזרתי מהר</div>Fri, 14 Jul 2006 14:42:00 +0200ronwisleyblog@hotmail.com (רון וויזלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=257360&blogcode=4392549http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=257360&blog=4392549