[זה ממש ישן]

ר' : מעניין אם אי פעם אהיה מפורסמת. כאילו, לאו דווקא מפורסמת של חתימות ו'אהאהא', אלא סתם שם מוכר ומוערך.

י' : אנחנו חייבים! נהיה דור צעיר בשירה העברית.

ר' : "מי' ועד ר' ובחזרה : הפילוסופיה של יהונתן מלמד"!

י' : את תהיי אשת אשכולות שעושה הכל ומתפרסמת בזכות רוב-פעליה.

ר' : נהיה מובילי תרבות!

י' : המנהיגים של הסצנה התל אביבית!

ר' : רק צריך לעבור לתל אביב.

י' : נגור בנחלת בנימין. כל אחד בדירה משלו זה מול זה.

ר' : נצעק אחד לשני מהמרפסת כמו שתי מרוקאיות.

י' : וכשנהיה זקנים ובודדים ועדיין נגור זה מול זה, נדבר ונזכר בימים היפים שלנו ברחובות פריז כשעוד האמנו שיש לנו עתיד.];

~

י' : את יודעת, היום יצא לי לחשוב על השיחה שלנו אז, לגבי אנשים שאנחנו מעריכים. זה ממש שינה לי את ההשקפה. הרסת לי את החיים, ואני כבר לא אוהב אנשים טיפשים.

~

ר' : 'אם זה נגמר זה חבל' זה השיר שלנו.

י' : זה לא נגמר וזה לא יגמר לעולם.

[מחר אני מסיימת עם תולדות המוזיקה לעד]