http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651וכולם צוחקים איתיheCopyright 2026 RileyHorror. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=10015842<div align="right" dir="rtl">אני לא אעשה את זה לעצמי. הבלוג הזה הוא בלוג של מישהי שכבר לא ממש קיימת. אני יכולה להגיד כמה שאני רוצה שאני שמחה שהתבגרתי, אבל בסך ההכל, האורות שלי כבו, והייתי נותנת כל כך הרבה לחזור למי שהייתי. בכל מקרה הבלוג הזה לא באמת שווה משהו, אז אסגור אותו בפעם המיליון ונקווה שזו הסגירה האחרונה. היה שלום, -הצדעה.</div>Sat, 11 Oct 2008 14:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (RileyHorror)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=10015842http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=256651&blog=10015842http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=10015382<div align="right" dir="rtl">או שאני צריכה לקבל מחזור, או שאני בדיכאון.</div>Sat, 11 Oct 2008 13:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (RileyHorror)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=10015382http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=256651&blog=10015382http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=10008314<div align="right" dir="rtl">אז אני לא רואה טלויזיה,אני לא שומעת מוזיקה,אז אני לא יודעת מה קרה אתמול, ומה קרה היום, ומה אמור לקרות מחר,ואני לא יודעת אילו סרטים יצאו לקולנוע,או מי הסלב מס' אחת כרגע,ואני לא יודעת מי נפרד ממי,ומי נהיה חבר של מי,ואני לא מתמצאת בשום דבר שכולם מתמצאים בו,אז אני לא. אבל אני עדיין מתרגשת כשאני רואה את הדיוידי של הדרזדן דולזאני עדיין רוקדת כאחוזת דיבוק כשאני שומעת את War pigsאני עדיין מתאפרת באייליינר עבה ואני עדיין מערבבת אלכוהול עם מיץ תפוזים בבקבוק מים מינרלים ושותה.אני עדיין מחכה ללא מושג מתי אמורים לקחת אותיאני עדיין מחייכת כשאני מקבלת סמס מאנשים שאני אוהבתאני עדיין צוחקת מהדברים הכי מפגרים ביקוםואני עדיין כועסת על הדברים הכי מפגרים ביקום.אני עדיין נוהגת כאילו הכביש הוא שלי,אני עדיין מקללת אנשים שחושבים שהכביש הוא שלהם.מאז סוף הטירונות לא הצלחתי לבכות. בכיתי רק כשהראו לנו את 'תעבירו את זה הלאה' בימים האחרונים של הקורס, וגם זה, כי ממש ניסיתי, כי הרגשתי שאני חייבת. שאם אני לא בוכה, אז אני לא אנושית. כי זו אני, אני תמיד בוכה. אז הורדתי דמעה אחת, ולא הייתי מסופקת. הצבא הזה הראה לי שמה שלא</div>Thu, 09 Oct 2008 23:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (RileyHorror)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=10008314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=256651&blog=10008314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=10002232<div align="right" dir="rtl">כל פעם שאני כותבת כאן זה סוג של עדכון מצב. זה מוזר, כי זה לא באמת אמור להיות ככה אבל אני כבר לא יכולה לתפעל את הבלוג הזה בצורה ראויה.אתמול סיימתי את קורס סמבצ"יות חי"ר קע"ד בתחושה נורא מוזרה, כי החודש וחצי האחרונים היו התקופה הכי משונה והכי משנה שאי פעם הייתה לי, ופתאום היא נגמרת. טעם חמוץ-מר-מתוק בפה. אני הולכת למת"ק, עדיין לא ידוע אם איו"ש או עזה, אדע ביום ראשון.אני כבר מתגעגעת. זה מטורף.זה גם מטורף כמה הצבא הזה שאב אותי פנימה, יש בי רעל בכל תא דם אדום בגוף. אח, אלוהים.</div>Wed, 08 Oct 2008 13:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (RileyHorror)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=10002232http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=256651&blog=10002232http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=9945203<div align="right" dir="rtl">בפעם האחרונה שכתבתי פה הייתי אזרחית. מאז הייתי בבקו"ם, הגעתי לבסיס ג'וליס, לפלוגת סמבצ"יות חי"ר, מחלקה 3 - צוות 2. הוסמכתי רובאי 02, התחלתי את הקורס. סגרתי שבתות, יצאתי שבתות, בכיתי, צחקתי.אני חושבת שהחודש האחרון היה החודש המשמעותי בחיי. הוא התחיל כל כך קשה, באמת. השבועיים הראשונים שלו היו עינוי נפשי בצורה לא-אנושית. אבל התרגלתי, עזבו התרגלתי, התחלתי גם לאהוב את המקום, התחלתי להרגיש בבית. אני חושבת שבטקס סיום אני אתפרק, רק לחשוב על זה שלא אהיה יותר עם כל הבנות מעלה לי דמעות לעיניים.23/9, 08:42 - אני מוכיחה לעצמי שאני יכולה בכל יום שעובר בצבא. מי בכלל ידע שאתרגל, שאני אאהב להיות כאן, שאני אקום כאן כל בוקר וארגיש איכשהו בבית, וכשאהיה בבית - אתגעגע ללקום בחדר של מטר על מטר עם עוד 8 בנות שתקועות לך בתחת. שאתגעגע ללחץ של זמן, להרגשה שאני יכולה הכל - אם אני מספיק רוצה. כשהמ"מ שלי רצה לידי קילומטר וחצי מתוך שני הקילומטרים של מבחן בראור היא אמרה לי - אוראל, הכל בראש, את יכולה, קדימה, תעקפי אותי! ורצתי, ולא הפסקתי אפילו לשניה, ועקפתי. אני עקפתי.וכשהגעתי לסוף מתנשפת ובקושי מצליחה לנשום, הרגשתי ג</div>Fri, 26 Sep 2008 14:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (RileyHorror)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=9945203http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=256651&blog=9945203http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=9810779<div align="right" dir="rtl">וול, הגיע תורי. אשתפשף טוב, אל תדאגו.</div>Tue, 26 Aug 2008 15:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (RileyHorror)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=9810779http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=256651&blog=9810779http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=9797054<div align="right" dir="rtl">אני לא מכירה אותך, אבל כל פעם שאני שומעת את הקול שלך אני מרגישה שאני מתאהבת. אוף, זה מרגיש כזה מוזר.</div>Sun, 24 Aug 2008 00:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (RileyHorror)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=9797054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=256651&blog=9797054http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=9795450<div align="right" dir="rtl">'תמיד יש משהו נלעג ברגשות של אנשים שהפסקנו לאהוב.'/עמ' 115, תמונתו של דוריאן גריי.</div>Sat, 23 Aug 2008 19:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (RileyHorror)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=9795450http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=256651&blog=9795450http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=9760062<div align="right" dir="rtl">טוב, כן, אז עכשיו אני נוטשת לכנרת עד להודעה חדשה. זאת אומרת, עד שישעמם לי התחת ולא אוכל לסבול יותר ריח של ים, את השמש, את החברים שלי, ואת המחירים המופקעים של הבירות. אני מקווה שיהיה יותר מלהיב מהטיול המסכן לצפון.</div>Sun, 17 Aug 2008 01:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (RileyHorror)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=9760062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=256651&blog=9760062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=9754438<div align="right" dir="rtl">יום שני ושלישי היו הימים הכי ארוכים בחיים שלי. בצפון הזמן עובר כל כך לאט עד שאתה מתפגר, במיוחד אם חם לך, כואב לך הגב, אתה לא יכול ללכת ואין לך איפה לישון. חזרתי הביתה ביום שלישי בלילה, למרות שהייתי צריכה לחזור ביום ראשון. חזרתי הביתה, התענגתי על מקלחת וניקיתי ממני את כל הג'יפה, ופגשתי את ענבר ואת אורי. זה לא היה חכם, זה יכול היה לחכות יום, למרות שממש התגעגעתי. הרי, הייתי נורא עייפה, מה שגרם לי לקטר הרבה, מה שגרם לי לא להיות נחמדה. אבל אני בטוחה שהם סלחו לי.ביום רביעי בלילה אני ואורי בשיא הספונטניות החלטנו - יאללה, לכנרת! הוא אסף אותי, קניתי כמה בירות לדרך (בשבילי, כמובן, הבחורה שלא נוהגת סוףסוף), שמענו את הדיסקים שלי והדבקתי עוד מישהו בקדחת הדרזדן. בשלב מסויים החלפנו למוזיקה פיסכדלית והייתי שיכורה והרגשתי כמו בסרט של סמים, וגם עשו לנו חיפוש סמים באוטו! זו הייתה חוויה. נכנסנו לחוף דוגית לשעתיים, עישנו נרגילה, שתיתי עוד בירה, דיברנו עם אנשים וראיתי לוני טונס (בואנה זה ענק), ואז עזבנו את דוגית וניסינו להתפלח לקוקה קולה וילג' עם כל מיני סיפורים. בתכלס, היינו מה זה משכנעים, כאילו ממש, אפילו</div>Sat, 16 Aug 2008 00:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (RileyHorror)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=256651&blogcode=9754438http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=256651&blog=9754438