משועממת כרונית...

היום היה יום יפה בחוץ, עדיין. הצלחתי להבחין בזה מבעד למשקפי השמש שלי כשחזרתי הבייתה מהעבודה בשעה הזויה למדי, אחת בצהריים עקב מגרנה שתקפה אותי בהגיעי לעבודה. השמיים היו כחולים, הייתה רוח נעימה ובדיוק עבר האוטובוס לת"א שמגיע לים. לרגע שקלתי בין כל הכאבים אם לנסוע לים ולשבת על החול. רק הראש שדפק והמחשבה שכמוני יהיו שם עוד מאות אנשים שנמצאים היום בחופשה מסתבר (שבועות לא נגמר ?!), אז חזרתי הבייתה ונרדמתי...

איזה מזל שהמחשב מול החלון שמשקיף לרחוב. זה גורם לי לההסתכל על החתולים שהולכים למטה ולקבל ראות טובה על כל מי שמגיע לרחוב.

פתחתי את הויטרינה והרוחה העיפה את הדפים.. לא משהו חשוב, רק רשימות של ספרים וכמה דפים עם מחירי דירות להשכרה שההורים שלי שוכרים כעת בניו יורק. הם נסעו לשבועיים והעדיפו לקחת דירה בבית דירות.

אני שומעת ברקע את הסאונדטראק של  Into The Wild שראיתי שלשום (אפשר להתחתן עם אדי ויידר ?), הוא הכניס אותי למצב רוח מוזר והוא גרם לשינוי קיצוני, כתמיד. אני חושבת שסיימתי חבילת טישו במהלכו.

בכלל בשבועיים האחרונים היו ירידות וירידות יותר. אני לא זוכרת יום שבמהלכו לא בכיתי. לפעמיים אני אפילו לא זוכרת מאיזו סיבה, כנראה שיר שהיה ברדיו.

אפילו חתכתי, כמו פעם. משהו שלא עשיתי כמעט שנה. הייתי בעבודה, הגעתי לשפל ואז הגיע עוד יותר שפל, חתכתי, הלכתי לשירותים למצוץ את הדם ונרגעתי. חזרתי למקום שלי, ניקתי את היד, שמתי עליונית וחזרתי לעבוד.

יש קן של יונים במרזב שמעל הויטרינה והן ל מפסיקות להרעיש, חולרות. אני מרגישה שאחת מהן עוד רגע תכנס לחדר...

לפני יומיים התבשרתי שאני עוזבת את התפקיד הנוכחי שלי לתפקיד אחר בצוות לארבעת החודשים הקרובים, עד שאני אתחיל ללמוד.

אפילו לא ספרתי להורים שלי, לא ראיתי כ"כ טעם... זה עוד תפקיד משעמם כדי להעביר בו את הזמן עד ללימודים. אפילו המשכורת לא כזאת טובה...
העיקר לא לעשות את התפקיד הנוכחי שלי שאני עושה כבר כמעט שנתיים.

אתמול יצאתי לשתות עם חברים. זה הפך לסוג של הרגל לצאת לשתות באמצע השבוע ולהשתכר. זה משכיח את הכאב הטורדני.

ומשבוע לשבוע אני רואה שהקיבולת שלי גדלה, זה נחמד...

שפחכתם.

לפני יותר מחצי שנה חזרתי להיות בקשר עם חברה ישנה שהייתה לי שכתבתי עליה פה לא מעט....
כל תקופת הנתק שלנו שנמשכה קצת יותר מארבע שנים שיננתי במוחי נאום התנצלות ארוך על אותה התקופה והסיבות שגרמו לפרידה ולנתק.
בשל חברים משותפים חזרנו לקשר בשנה האחרונה וחזרנו להיות שוב חברות.

כמעט בכל הזדמנות שנפגשנו חשבתי שעכשיו זה הרגע, עכשיו אני יכולה לשאת את הנאום הגדול שלי ואת ההתנצלות המתבקשת, אבל כל פעם קיבלתי רגליים קרות, או חשבתי שזה לא הזמן המתאים או שלא היינו לבד... כל פעם מצאתי סיבה חדשה.

אתמול הלכתי איתה ליום הסטודנט בת"א, היה דיי מעפן האמת. פורטיס היה מעולה, שלום חנוך היה גרוע כהרגלו. פסגת הערב הייתה ללא ספק הבירה והפגישה עם הבן דוד האהוב עליי. היינו בעיצומה של הופעה גרועה למדי של שלום (פעם שניה שאני בהופעה שלו ובפעם שניה שהוא מאכזב) כשיצאנו מההמון המזייף והצווח והתיישבנו בצד עם בירה צוננת ואמרתי לעצמי שעכשיו זה הרגע. עם מוזיקת רקע ושיכרות קלילה זה הזמן לפתוח את הכל ולהתנצל.

חזרתי שוב במוחי על נאום ההתנצלות כשהתחלתי לומר לה שאני מתנצלת על טעויות העבר וכל מה שקרה ואז... אז היא אמרה לי שהיא זאת שצריכה להתנצל על טעויות העבר וכל הנתק שקרה היה בגללה והיא ממש שמחה שחזרנו להיות בקשר. ואני ישבתי שם והקשבתי לה כשכל הנאום שלי שטרחתי והשקעתי בו ארבע שנים יורד לטמיון. ארבע שנים שחשבתי שהכל בגללי ושאני חרא של בנאדם וחברה, הכל לשווא.

אז המשכנו לשתות בירה ולדבר והכל חזר לקדמותו.

אהה... בירה :)

למעשה אני בנאדם דיי טוב.
מסתבר

שפחתכם.

(מוקדש למארח)

ביום חמישי האחרון הלכתי לחנוכת בית של אחד האנשים האהובים עליי על הפלנטה שהחליט שהגיע הזמן (סוף סוף!) לקדם את הקשר עם חברתו

ולעבור לגור יחד.

נסעתי לעיר המגניבה והתוססת ביותר בארץ- גבעתיים. עיר שוקקת חיים ותוחלת חיים ארוכת שנים.

הגעתי לביתם המגניב לא פחות, חילקתי מתנות לילדים (שני גורי חתולים, כמובן), אנסתי אחת מהם שהתמסרה דיי בקלות והתחלתי להתמנגל עם הסובבים שאת חלקם הכרתי מבעוד מועד.

האמת ששקלתי רבות אם לצנזר את הפוסט הזה מכיון שאותו אדם יקר קורא אותו וככל הנראה יהיו כתובים בו חלקים שהיתי מעדיפה לצנזר בפניו. אבל על הזין שלי, הוא החליט לקרא פה ושום דבר שבעולם לא יגרום לי לצנזר את הפוסט הזה ולא לחשוף אותו..

מיד כשנכנסתי הבחנתי בבחור שנראה לי נחמד למדי ושטרם הכרתי, עשו בינינו הכרות קצרה וכל אחד הלך לדרכו.

אחרי כמה דקות הגיעו שני אנשים טובים מהעבודה שאחד מהם למעשה עזב לא מזמן והשלמנו פערים.

היה נחמד מאוד, האלכוהול זרם כדם וסף המגניבות הרקיע שחקים ;)

בין שיחה אחת לשניה, המארח החביב אמר לי שאני ככל הנראה מוצאת חן בעיני הבחור הנחמד מתחילת הפוסט ואמרתי לו שזה דיי הדדי...

אחרי זמן מה, בעודי מנהלת שיחה קולחת עם המארחת החביבה הגיע לדירה בחור נחמד אחר שבאירוע קודם של המארח, סיימתי איתו את הערב אצלי במיטה בתנוחות כאלה ואחרות. לא חשבתי שהדבר יפריע לי, מה גם ידעתי מראש שהוא יהיה נוכח. אך כנראה שטעיתי.

ברגע שהוא נכנס לחדר הדם שלי קפא, בלעתי את הרוק ונסתי להתנהג בנונשלנט. 

הוא ניגש אליי אמרנו שלום, כנראה שאמרנו עוד כמה דברים אחד לשני, מן שיחה רגילה ויבשה, אני לא בדיוק זוכרת... אבל אחרי כמה רגעים כל אחד הלך לדרכו. 

אחרי סיבובים נוספים, שיחות חולין כאלה ואחרות על נושאים גבריים כאלה ואחרים נכנסתי חזרה לסלון כשלידי התיישב אותו בחור נחמד שפגשתי בתחילת הערב.

אני לא בדיוק זוכרת מה אמרנו אחד לשניה אבל אחרי 30 שניות בערך התחלנו להתנשק.

בהתחלה חשבתי 'על הזין שלי', אבל לאור העובדה שבחור שכמה חודשים לפני כן בלתי איתו לילה בלתי נשכח וחבריו הטובים ששוהים בחדר ומודעים לאותו לילה התחלתי להרגיש לא בנוח.

אני ואותו נחמד יצאנו לחצר האחורית והמשכנו במעשינו כשמידי פעם יוצא מישהו לעשן. אחרי זמן מה עברנו לספה נוחה ביותר (למארח- תודה על הספה :) ) והמשכנו במעשינו בנוחיות רבה.

אחרי חצי שעה בערך (מי באמת שם לב לזמן) בעודנו ממשיכים במעשי ההפקרות שלנו וחילול הספה, התישב לידנו אותו בחור נחמד שאיתו בילתי לילה בלתי נשכח וצפה בנו מהצד. הרגשתי קצת לא נעים בסיטואציה ושאלתי את הבחור הנחמד הראשון אם אני יכולה לתת נשיקה קטנה לבחור הנחמד השני ולהפתעתי הוא הסכים. אז נתתי נשיקה לבחור השני ועם הזמן עברתי אליו כשהבחור הראשון עזב את הספה ונעלם לתוך הבית.

המשכתי את מעשיי המופקרים עם הבחור השני ואז נזכרתי למה הדם שלי כ"כ קפא כשהוא הגיע. אחחחח... הבחור השני.

הראשון חזר והמשכנו במעשינו על הספה. (למארח סליחה) אחרי זמן מה נשאלתי אם ארצה להעביר את הערב בדירה של הראשון וכמובן שהסכמתי, ואף נשאלתי עם השני יכול להצטרף.

וכמובן שלא אמרתי לא. מופקרת שכמותי :)

נפרדתי מהמארחים החביבים ועזבתי את המסיבה עם שני הגברים הנחמדים.

לצערי אני אקצר ואצנזר בכל זאת בפרטים, כי אם הייתי ממשיכה לא הייתי יכולה להסתכל למארח בעיינים מחר בעבודה.

קיבנמט. אני מרגישה כאילו חותכים לי את הלשון....

ברגע זה כתבתי תיאורים מיניים כאלה ואחרים ומחקתי אותם, כי משהו בי לא נותן "לרוץ ולספר". צר לי...

רק אגיד שאלה היו שעות מטורפות ומגוונות עד מאוד :)

וידה ידה ידה...

חזרתי הבייתה בעשר בבוקר  ;)

מארח יקר, אני אוהבת אותך ותמיד בילויים איתך ועם חברייך מסתיימים בסופו של דבר עם תפנית מפתיעה.

שפחתכם.