http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374עשרים ושמונה ימים...שש שעות...ארבעים ושתים דקות...שנים עשר שניות...אז העולם הסתיים.heCopyright 2019 היפשושית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/74/53/02/25374/misc/26171660.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14934861<div align="right" dir="rtl"> הבלוג שלי שהיה הבית שלי ב-13 השנים האחרונות או לפחות בעשור הראשון לפועלו, ייסגר כמו כולם בסוף השנה.אני מודה שזה ביאס אותי רצח. לא שכתבתי כל כך הרבה בשנים האחרונות והפוסט האחרון שלי גם נכתב לפני 3 חודשים אבל במשך 13 שנים, כל ריב שהיה לי עם ההורים, עם חברים, אירוע מרגש בתיכון, בצבא, באוניברסיטה, עם הבני זוג הקבועים או המזדמנים, הכל נכתב פה ותועד.אם אני רוצה להזכר עם מי הזדיינתי, אני פשוט יכולה לקרא את זה פה, כל אחד ואחד מה מתועדים פה בקטע קריפי,אם אני רוצה להזכר למה נפרדתי מהאקס שלי, הכל כתוב. מילה במילה, כל ריב וריב בקטע... קריפי גם כן.יש פה ראיות על גבי ראיות של מה אנשים עשו לי, אמרו לי, אכלו לי, שתו לי ב-13 השנים האחרונות. ולא בקטע קריפי.. סתם כי זה היה נחמד. הכרתי מפה לא מעט חברים, בין אם קוראים שנפגשתי איתם אח"כ לדיאט שהצליח או כשל,הלכתי למפגשי ישרא בחגים כאחרונת האימואים העלובים של הסנטר כיום, בגיל 17-18,הלכתי לרוקי. כי זה מה שעשתה הקהילה פה אז וחלקם כיום חברים טובים שלי עד היום ואני יכולה לצחוק על שיט שהם כתבו לפני עשור ומעלה. חיים שלמים כתובים לי פה, של העשור הכי כייפי (ע</div>Tue, 12 Dec 2017 17:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (היפשושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14934861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=25374&blog=14934861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14916290<div align="right" dir="rtl">התחלתי לכתוב את הבלוג כשהייתי תלמידת תיכון בת 17.בדרך סיימתי 12 שנות לימוד, התגייסתי, הזדיינתי בפעם הראשונה, השתחררתי, התחלתי עבודה רצינית ראשונה, היה לי חבר רציני ראשון, סיימתי אחרי 4 שנים את העבודה הרצינית הראשונה שלי, התחלתי תואר, היו לי עוד בני זוג במהלך השנים, עוד עבודות רציניות ורציניות פחות, סיימתי את התואר הראשון ואז גם עשיתי עוד שנה של לימודי תעודה. התחלתי לעבוד בעבודה רציני נוספת שהיום אני כבר כמעט 4 שנים בתחומה, עזבתי את הבית, גרתי עם שותפה שהיא השטן בכבודו ובעצמו, הכרתי את בן זוגי הנוכחי, נפרדנו, חזרנו, עברנו לגור יחד,ובשישי האחרון הוא הציע לי להתחתן איתו וכעת אנחנו מאורסים. אני מחפשת לנו דירה חדשה וגדולה יותר ואני עכשיו מובטלת ומחפשת לי גם עבודה חדשה. אין ספק- חיים חדשים.כל זה ב13 השנים האחרונות והדרך שלי להתלהב ש- OMG, אני פקינג מאורסת לאהבת חיי !!!היה שווה לחכות בשבילו 30 שנה, ללא ספק.להזכירכם, כתקציר מהפרקים הקודמים: מדובר בבחור הזה.ובגלל שאנחנו אשכנזים מתים ואין מצב שמישהו ישמיע לנו את השיר הזה, בעלי לעתיד (איזה כייף לכתוב את זה!), שם לנו את השיר הזה בשישי האחרון אחרי</div>Sun, 27 Aug 2017 13:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (היפשושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14916290http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=25374&blog=14916290http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14910458<div align="right" dir="rtl">התחשק לי לכתוב קצת.יום שישי לבד בצהריים, וואו כמה זמן זה לא קרה לי. הבן זוג שלי במפגש ללארפ הבא שלו. שזה משעשע מאוד, גם בפעם הקודמתכתבתי מהסיבה הזאת, שהוא היה בלארפ. זה הזמן היחיד שיש לנו קצת "חופש" אחד מהשניה. לא שאני חלילה מתלוננת. אני מתה עליו. אבל עברנו לגור יחד לפני חודשיים, עכשיו באמת ואף פעם לא גרתי עם מישהו ולפעמים צריכים קצת שקט.אז הכביסה במכונה, אני מפשירה חזה עוף ותכף אלך להכין צהריים ולשטוף קצת את הבית.זה משעשע איך החיים משתנים ב180 מעלות פתאום. כאילו לא היה כל זכר ל"חיים הקודמים" שלי. אין יותר מסיבות בשישי בערב, יציאות ספונטניות. הכל מאוד מתוכנן ומסודר. אני מרגישה מאוד בוגרת פתאום.יש תכנוני חתונה ורשימת מוזמנים חלקית, תכנונים של בדיקות גנטיות כדי שיצאו לנו ילדים בריאים גנטית.גיל 30 פתאום מתפוצץ בפרצוף. יש כאבי ברכיים, כאבי גב, ירידה בשמיעה, השתנה לי החודש שוב המספר במשקפיים ועשיתי זוג נוסף. היום אני מסתובבת עם 4 זוגות משקפיי ראייה שונים בתיק לכל תרחיש. ראייה למחשב לקרוב, ראייה לרחוק וראייה לעוד יותר מרחוק ומשקפיי שמש עם מספר באמצע- בין המרחוקים.ואין לי כוח לכלום, אין לא סב</div>Fri, 28 Jul 2017 12:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (היפשושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14910458http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=25374&blog=14910458http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14887261<div align="right" dir="rtl">לא הייתי פה כבר ארבעה חודשים, אבל כמו שכתבתי בפוסט הקודם, באמת אינני זקוקה לו יותר.או שזה שקר ונחמד לי לקפוץ לכאן כל כמה חודשים ולכתוב קצת, בעיקר כשאני לבד ושקט לי כמו עכשיו.אני עדיין עם בן זוגי המקסים, בדירה שלנו כרגע. אני עוברת רשמית בתחילת החודש שזה פקינג עוד שלושה שבועות.הייתי בת 31 לפני שבוע בדיוק, מה שאומר שיש לי את הבלוג הזה 14 שנים. כמה נחמד.היינו בצימר לפני שבוע והייתי בטוחה שנריב כל הסופ"ש. כי למרות שאנחנו חיים יחד, כשאתה נוסע לצימר עם בן הזוג שלך, דברים צפים כי אתם יחד 24/7 כל הזמן, במשך יומיים שלמים (נסענו מחמישי בערב עד שבת בבוקר). אבל היה פקינג מושלם. ויותר מזה, היה מרגש, היה כייפי, צחקנו מלא. מעולם לא היה לי סופשבוע רומנטי וקיטשי כמו זה. הוא ציני בטירוף, טרול שצוחק על הכל אבל ישבנו בג'קוזי מלא בועות וקצף ריחני, נרות מסביב ושתינו יין אדום, דברנו והתמזמזנו לסירוגין, כמו בסרט קיטשי גרוע לבנות. והוא רצה לעשות את כל זה איתי. הוא פשוט מדהים ומקסים ואין לי מילים אחרות לתאר אותו.בערב השני עשנו גוינט ושתינו קצת והיתה לנו שיחת נפש ואז החלטתי להקריא לו את הפוסט הזה עליו. לא יודעת מ</div>Fri, 14 Apr 2017 21:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (היפשושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14887261http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=25374&blog=14887261http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14858390<div align="right" dir="rtl">דיי זנחתי את הבלוג. למעשה כבר אינני זקוקה לו. בפירוש כך. אני שמה לב שאני כותבת בעיקר כשאני אצל ההורים בחופשת מחלה, מאוד מהרי נא מצידי. למרות שאצלי זה כבר תכף גיל 31. אז בהמשך ישיר מהפוסט הזה, שהיה מאוד משעשע לקרוא אותו אחרי שלושה חודשים. ולמה משעשע? כי אני והבחור כבר שלושה חודשים ביחד, אנחנו זוג, סאב-דום (אפילו קיבלתי קולר), מאוהבים ומאוד זוגיים מתמיד.הוא נפרד מחברה שלו שהייתה לו אז ומאז אנחנו יחד. פחות או יותר עברתי לגור אצלו, הכרנו את ההורים אחד של השנייה, הוא קורא לי אשתי ואני קוראת לו בעלי. הוא אומר לי כל יום שהוא אוהב אותי ושהוא מאושר שאני איתו. ובכלל, אנחנו דביקים ומגעילים והכי חשוב- מאושרים ביחד.אחרי חודש בערך שהיינו יחד כבר ידעתי שאיתו אני אבלה את שארית חיי והוא יהיה האבא של הילדים שלי (וגם חברה מידיומית שיש לי אמרה לי שנהיה 40 שנה יחד ויהיו לנו 2 ילדים. מה יקרה אחרי 40 שנה ? כנראה אחד משנינו ימות). מוזר לקרוא את השורות האלה עכשיו, אחרי שאני יודעת שהוא שלי ולא משהו זמני וחולף בחיים שלי. אבל זה גם נחמד.אז מה המסקנה לבחורות שהגיעו בטעות לבלוג שלי וקוראות את שורות מזדמנות אל</div>Mon, 12 Dec 2016 13:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (היפשושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14858390http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=25374&blog=14858390http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14832616<div align="right" dir="rtl">תסלחו לי שנייה על הפוסט המתלהב שהולך לבוא רגע, אבל אני צריכה לכתוב פה איזה משהו לילדה החמודה שאני, שפתחה פה את הבלוג שלה בגיל 17, לפני 13 שנה.אז לילדה החמודה והמעט מבולבלת מינית שהייתי בגיל 17, מבחינה העדפה וסטייה מינית.תדעי שבגיל 30 את תהיה חברה של האנשים הכי הארדקור בסצנה וחברה גם של מארגני המסיבות פטיש/בדסמ שיש היום בארץ, שזה סבבה ומגניב ולא תחשבי שאת עוף מוזר או מעפנה שלא יודעת אפילו איך להתחיל להבין את מה שהיא אוהבת.והם גם יחשבו שאת מגניבה, רק שבגיל 30 הם גם ידברו איתך על משכנתא והבית שלהם וזה מגניב סך הכל.. לא חייבים רק לעשות סשנים כל הזמן ולדבר על הסטיות שלכם.וגם תדעי שבעוד 13 שנה יהיו לך את החיים הכי מגניבים בעולם ואת לא תישארי מעפנה ועלובה כמו שאת חושבת שאת. אבל תפסיקי קצת עם האלכוהול והסמים. זה עושה לך מגרנות.. חבל. הלכתי לישון,יש לי מגרנה. </div>Sat, 03 Sep 2016 18:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (היפשושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14832616http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=25374&blog=14832616http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14831283<div align="right" dir="rtl">יש אנשים שיהיו זמניים בחיים שלכם, אתם פשוט יודעים את זה. הם יגיעו לתקופה, יהפכו את החיים שלכם מהקצה אל הקצה, אתם תהיו בסערת רגשות, תחשבו איך הם לא היו כאן לפני כן ואז הם יעזבו. יעזבו בסערה וישאירו אחריהם רגשות, אדמה חרוכה או סתם געגועים שבסופו של דבר יעלמו עם הזמן.ככה הרגיש החודש האחרון בחיים שלי. אוגוסט 2016 שיזכר לעד, לטובה ולרעה.. אבל בעיקר לטובה ועם געגוע עמוק בסופו של יום ועם זיכרון, ישאיר צביטה קטנה בלב וגעגוע למישהו שלא יכולתי להשיג באמת והיה במרחק נגיעה.נפגשנו לפני חודש במסיבה של חברה משותפת. הוא הגיע עם בת הזוג שלו, חברה של חברים משותפים, פעם ראשונה שאני רואה אותו במסיבות שלנו. הוא היה כל מה שאני רוצה בגבר. בטוח בעצמו אבל עם זאת, לא יהיר או מתנשא, איש שיחה, עמוק, מצחיק אבל גם מעט מפחיד ומסתורי בו זמנית.גבוה, חסון ורחב מבחינת מראה, בהיר, מזוקן, חיוך ומבט שהמיס אותי מהרגע הראשון שראיתי אותו.אחרי שעישנתי קצת הלכתי להירגע בחדר של חברה שלי והוא ישב שם, לבד במזגן. התחלנו לדבר ותוך כמה דקות הרגשתי משהו בבטן שלא הרגשתי כבר שנים. תוך כדי השיחה שלנו, אנשים באו ונכנסו לחדר אבל אנחנו נשאר</div>Tue, 30 Aug 2016 08:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (היפשושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14831283http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=25374&blog=14831283http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14818607<div align="right" dir="rtl">אני חיה. פעם ראשונה מזה 12 שנים שלא כתבתי בעקבויות בבלוג שלי ודלגתי על 3 חודשים.. מרגיש כאילו, מרגיש כאילו יש לי חיים. אבל לא באמת :) סתם אין לי כוח לכתוב שום דבר. אני מרגישה שהפוסטים שלי חוזרים על עצמם כבר 12 שנים... עבודה/לימודים וגברים מזדמנים. דיי... אני משעממת כבר את עצמי. אני רוצה לכתוב משהו עמוק אבל אין לי כוח. אז אני אמשיך לא לכתוב... כי שוב סיפורי עבודה/דירה/גברים, דיי חוזרים על עצמם. אז דיי. היתי סוגרת את הבלוג אבל כל העשור האחרון שלי פה וזה כייף לקרא פה מידי פעם, אז אני מעדיפה להראות סימן חיים מידי פעם.</div>Tue, 19 Jul 2016 18:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (היפשושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14818607http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=25374&blog=14818607http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14782499<div align="right" dir="rtl">היום זה היום האחרון לשנות ה-20 של חיי. מחר אחליף קידומת ואהיה בחורה בת 30 שפקינג יש לה עדיין בלוג פעיל בישראבלוג מגיל 17. יפה לי ועם זאת גם קצת פתטי לי. אבל פקינג סוף שנות ה-20 לחיי, זה היה חתיכת עשור. כל כך מורכב, מלא רבדים, תהפוכות, רגשות, מסיבות, שיחות, החלטות, מערכות יחסים וזיונים, שכל ורגילים. לא, אני לא הולכת לסכם פקינג עשור למרות שממש בא לי. אבל פאק איט- זה היה עשור מדהים! עם כל החרא שהיה לי בו, עשיתי את הכיף של החיים שלי. אני מאחלת לכל בנאדם בעולם את העשור הכיפי שהיה לי. נכון, אומנם נכנסתי להריון (והיה יכול להיות לי היום ילד בן 8!!) וכמעט נאנסתי, מין הסתם אני לא מאחלת את זה לאף אחת, אבל חוץ מכמה מהמורות בדרך שרק חישלו אותי זה היה עשור מדהים!גם אם שברו לי את הלב מליון פעם, אם שברתי פעמיים את הקרסול ברגל שמאל וימין והייתי בגבס, אם הייתי חולה באבעבועות רוח בגיל 23, אם בגיל 25 עשיתי שלישייה עם שני ידידים שלי, אם הזדיינתי עם למעלה מ-30 גברים, אם הייתי בטיפול פסיכולוגי שנה וחצי ובחצי השנה האחרונה חזרתי שוב לטיפול, אם הבן זוג שלי זרק אותי כי הוא כבר לא אהב אותי ואמר לי את זה בפנ</div>Wed, 06 Apr 2016 18:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (היפשושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14782499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=25374&blog=14782499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14755939<div align="right" dir="rtl">*** גיל 18 ומעלההיה לי אתמול את אחד הערבים ההזויים בחיי...כל כך הזוי שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.הייתי אתמול במסיבת פורים מעולה של חברים שלי שידועים במסיבותיהם המעולות מבחינת מוסיקה מעולה, אנשים טובים, אלכוהול בשפע וסמים איכותיים.השילוב המושלם למסיבה טובה.אז הגענו מוקדם, אני וחברות שלי כי היה לנו טרמפ ומהר מאוד המקום התחיל להתמלא ואני התחלתי לשתות ולעשן.כמו כל מי שמעשן יותר מידי ועולה לו הסטלה לרוב זה מלווה בהתקפי צחוק ובכי בלתי נשלטים והתקפי פרנויה כאלה ואחרים. אלא שאני בד"כ מבוגרת ואחראית, עושה את זה רק עם ידיד מסוים שלי שאני בוטחת בו שהוא ירגיע אותי ותמיד בבית, כדי שלא אעשה לעצמי פדיחות בציבור. אבל לפעמים בחיים יש מעידות, כמו אתמול בערב.חלק א. לפני שעלתה לי הסטלה, אמרתי לידיד אחר שלי שגם בו אני בוטחת, שאם הוא רואה אותי בסטלה רעה בזמן שאני צוחקת או בוכה בטירוף, שיבוא אליי, יוריד לי את המשקפיים וייתן לי כאפה כדי שאני אצא מזה. וידעתי למי לפנות כי הוא לא היה חושש לתת לי כאפה באמצע מסיבה מלאה באנשים.אז אחרי שעה וחצי בערך של הרבה מאוד אלכוהול ויותר מידי ג'וינטים אכן נהיית לי סטלה רעה</div>Sat, 26 Mar 2016 19:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (היפשושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=25374&blogcode=14755939http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=25374&blog=14755939