משועממת כרונית...

לפעמים כשמשעמם לי (ע"ע שם הבלוג- זה קורה הרבה) אני אוהבת להסתכל בפוסטים ישנים שלי.
והיום נתקלתי בפוסט הזה, פוסט ה"אף פעם לא" שעשיתי בגיל 19-18 ומאוד שעשע אותי.
אז רק לשם השעשוע שלי, החלטתי ללכת סעיף סעיף ולראות אם אכן ממשתי את הדברים שרציתי לעשות מהרשימה. ולהלן הממצאים: 

1. אף פעם לא היה לי חבר - היו כמה, לא הרבה.. אבל היו. 
2. אף פעם לא שכבתי עם מישהו- היו ולא מעט עליי לציין. מדהים כמה אפשר להספיק ב...עשור. 
3. אף פעם לא אמרתי למישהו שאני אוהבת אותו- אמרתי וכל פעם שאמרתי, אחרי כמה שבועות או חודשים הגיעה אחריה גם הפרידה וסיום הקשר. מסקנה: לא להגיד אני אוהבת אותך! 
4. אף פעם לא אמרו לי: "אני אוהב אותך"- אמרו לי וזה היה מאוד נחמד. 
5. אף פעם לא ישנתי עם מישהו- כמובן..
6. אף פעם לא קיימתי מין אנאלי- טוב, לפעמים בקשר יש גם דברים פחות נעימים. 
7. אף פעם לא קיימתי מין אוראלי- הממ.. בוצע.  
8. אף פעם לא עשיתי בדיקת הריון- אויי כמה משעשע וכמה אירוני. אני בעוד שלוש שנים מכתיבת הפוסט הזה לא יודעת מה מחכה לה. :( 
9. עם פעם לא עישנתי/הזרקתי/הסנפתי סמים. (טיפקס זה לא נחשב!)- רק ג'וינטים. 
10. אף פעם לא ישנתי בטבע - למה שארצה לישון בטבע?! אפשר למחוק את זה מהרשימה ?
11. אף פעם לא גנבתי - טרם בוצע. 
12. אף פעם לא עשיתי צניחה חופשית/בנג'י.. או כל ספורט מופרע שכזה - ואני גם לא אעשה בשל היותי מרובעת ופולניה! 
13. אף פעם לא רכבתי על אופניים. הרבה ניסו ללמד, אף אחד לא הצליח.... (גיל 5 עם גלגלי עזר, לא נחשב!) - יש מצב שעדיין לא מחקתי את זה מהרשימה שלי? למי יש כוח ללמד בחורה בגילי המופלג לרכב על אופניים ?!
14. אף פעם לא הצבעתי לכנסת- לצערי יותר מידי פעמים בעשור האחרון.
15. אף פעם לא בישלתי ארוחה שלמה - טרם בוצע. 
16. אף פעם לא עשיתי כביסה - בוצע! 
17. אף פעם לא נישקתי בחורה - בוצע! 
18. אף פעם לא צבעתי או בניתי משהו לבד - למה שארצה להתלכלך ?! בשביל זה יש גברים..
19. אף פעם לא עברתי על החוק- לעשן ג'וינט זה נחשב? נראה לי שכן...
20. אף פעם לא הייתי בארה"ב- טרם בוצע :(
21. אף פעם לא רקדתי עם מישהו "סלואו". (הכוונה שלי היא לא ל"סלואו" מעפן, כיתה ה'2 שיש מרחק של מטר בין אחד לשני)- טרם בוצע. וואו... המצב קשה. 
22. אף פעם לא הלשנתי על מישהו- לא זוכרת.. סביר להניח שכן. 
23. אף פעם לא הרגתי מישהו (משהו- כן!)- טרם בוצע. 
24. אף פעם לא עפתי בכדור פורח. (זה נראה לי מגניב לגמרי)- טרם בוצע. ולא נראה לי שאני באמת רוצה לעשות את זה.
25. אף פעם לא השתתפתי בקטטה. (אבל מאז ומתמיד פינטזתי על משהו בסגנון "מועדון קרב")- טרם בוצע. פוגו נחשב? 
26. אף פעם לא עברתי ניתוח- בוצע! 
27. אף פעם לא התעלפתי- בוצע!
28. אף פעם לא ננשכחתי ע"י כלב- טרם בוצע. 
29. אף פעם לא שמרתי שבת או עשיתי משהו דתי- פעם ראשונה השתתפתי בקידוש אצל חברים לפני כשנה. בוצע!
30. אף פעם לא הקמתי להקה- להזדיין עם חבר להקה זה נחשב? אם לא, אז טרם בוצע. 

זהו. אני מפחדת לעשות רשימת "אף פעם לא" חדשה. יש מצב שהיא תהיה מאוד... מצומצמת. 

בחמישי האחרון יצא לי להיות במועדון המוסד או איך שהוא נקרא בגלגולו הנוכחי- הדופלקס.
בעברי הרחוק מאוד, כשהייתי בת 18-20 הייתי הולכת עם חבריי כל שישי או חמישי למוסד. היה לנו אפילו חבר מועדון שהקנה לנו הנחה של 10 ש"ח קבועים בכניסה. היינו באים כ"כ הרבה שכבר ידענו את הפלייליסט בע"פ ואיזה שיר יבוא אחרי מה.

ושלשום, פעם ראשונה שהייתי שם מזה כמעט עשור ושמתי לב שיש כמה הבדלים משמעותיים מללכת למועדון בגיל 19 וללכת אליו שוב בגיל 29. אז ככה.
קודם כל אתחיל עם סגנון הלבוש. לא שיש קוד לבוש מסוים למקום אבל בעברי כשהייתי הולכת למוסד הייתה לי מין.. תלבושת אחידה. למי שלא מכיר או שמע על המקום, היה זה בעבר מועדון רוק-מטאל מגניב ואפל ברחוב קיבוץ גלויות בת"א (היום זה ברחוב צדדי ליד) והיו באים לשם הרבה פריקים ומטאליסטים. אומנם לא הגדרתי את עצמי ככזאת, אבל כשהייתי באה לשם הייתי מתלבשת כמו אוכלוסיית המקום. היה לי מכנס דגמ"ח שחור ארוך ורחב עם מלא מלא קשירות ואבזמים בצדדים, חולצה צמודה שחורה, מגפיים שחורים גבוהים עם אבזמים (מאוד נאצי מצידי) וצמיד עור שחור. הייתי ובכן.. מאוד שחורה. והאיפור.. הוו האיפור. הייתה לי צללית מאט שחורה על כל העפעף, עפרון שחור בעיינים למטה ולמעלה והשיא- הייתי שמה טלק לבן במקום פודרה (שאגב, עושה את אותו אפקט ששומר על איפור מקובע על הפנים. טיפ למי שנגמר לה הפודרה) כדי שיעשה אותי יותר לבנה ממה שאני. לא שנראתי כמו ליצן (טוב, אולי קצת..) אבל הייתי מאוד מאוד לבנה והאיפור שלי היה מאוד מאוד שחור. ומשום מה, גם הפעם הלב שלי לא נתן לי ללכת עם בגדים צבעוניים. אז אומנם לא התלבשתי בשחור פריקי מוגזם, אלא הלכתי על השחור המחוייט כיאה לבחורה בגילי ;) סקיני שחור, גופיית תחרה שחורה, ז'קט שחור מחויט ומגפיים.. ובכן שחורים עם ניטים. בכל זאת חייבים לשמור על אחידות. אוקיי אז הלבוש היה דומה.
גילוי נאות, אני חושבת שלא הייתי במסיבה במועדון אולי 4-5 שנים. מסיבות חתונה לא נחשבות ממש ולמועדונים כבר אינני הולכת. 

אז הלכתי עם ידיד שלי והגענו ראשונים, אפילו לא פתחו את המקום להיכנס. אז אני מניחה שזה ההבדל הראשון? הגענו במועד המדויק שציינו בהזמנה למסיבה. לא שעה אחריי כמו פעם, כשרק היינו יוצאים בחצות ומחכים עוד שעה בחוץ. לא, לא. בדיוק בשעה שנקבו באיוונט! זקנים, כבר אמרתי? 
עישנו קצת בחוץ. והנה! הבדל שני: בגיל 19 עישנתי סיגריות והיום כבר לא. הפעם עישנתי משהו שונה.
אחרי שנכנסנו עשינו פעמינו אל הבר.

הבדל שלישי. פעם האלכוהול במוסד היה בחינם אלא שהוא לא היה באמת אלכוהול. שנים חשבתי שטעמה של טקילה מהולה בהרבה מאוד ספרייט (או קריסטל.. מה שהם לא דחפו לנו שם. קריסטל זה כמו סם אונס, לא? אותו אפקט) זהו טעמה של טקילה אמיתית. הייתי שותה כל הערב מלא צ'יסרים של טקילה והפלא ופלא לא הייתי משתכרת כלל. כמה שנים אח"כ הזמנתי צ'יסר טקילה בפאב וחשבתי שהטעם יהיה זהה לזה שהכרתי במוסד ואז גיליתי שהיה מהול לא במעט ספרייט אלא בעיקר בספרייט והטקילה הנקייה ששתיתי אז בפאב לא הייתה דומה כלל למשקה המאולתר ההוא. אני זוכרת שכמעט ירקתי את המשקה ואז הבנתי.. שלא באמת שתיתי אז אלכוהול אלא ספרייט מהול בטיפת טקילה. אז הפעם האלכוהול לא היה בחינם אלא הוא היה יקר וממש יקר. בגילי המופלג אחרי שהייתי בלא מעט פאבים במהלך העשור האחרון וחיוויתי על בשרי את עליית מחירי האלכוהול, כבר לא כייף לשתות בחוץ כמו פעם ובטח שלא כייף לשלם על שליש גולדסטאר 30 ש"ח כשבפיצוצייה בחוץ הוא מתומחר בחצי המחיר. אז שתיתי לי קאווה וציסר קטן והרבה מאוד מים כי אני כבר לא בגיל של להשתכר במועדון ולהקיא בשירותים. been there done that.

הבדל רביעי. בגיל 19 הייתי הולכת למוסד בעיקר כדי להכיר בחורים מגניבים ולהתמזמז איתם בהמשך הערב. אני זוכרת אפילו פעם חברה שלי ואני עשינו מין משחק כזה של מי תתמזמז עם יותר בחורים במהלך הערב. לא זוכרת מי ניצחה אבל כל שבוע הייתי מתמזמז עם בחור אחד או שניים על הספה השחורה המוכתמת בזרע ברחבה הראשונה בכניסה. אם איי פעם היו מאירים על הספה השחורה הזאת באור אולטרה סגול אני חושבת שאפילו לשרוף אותה לא היה מספיק כדי לטהר אותה עם כמות הזרע ו..הדברים האחרים שהיו מתגלים עליה. אבל ישנתי עליה, התמזמזתי עליה.. כמו כולם ולא היה אכפת לי. היה אפשר לחטוף עליה איידס אבל באיזשהו שלב במהלך הערב כולם היו נרדמים שם. גילוי נאות נוסף- המועדון היחידי שאיי פעם עשיתי את זה בשירותים שלו והצטרפתי לסטטיסטיקת הקלישאות של- סקס בשירותים של מועדון, היה במוסד. היה סליזי, היה מגעיל, היה מסריח בטירוף.. אבל בעיקר היה מגניב. הפעם כל זה לא ממש הזיז לי. למעשה הדבר האחרון שרציתי זה שמישהו יפנה אליי. בגילי המופלג כל מה שרציתי זה היה בעיקר לרקוד ולעשות כייף עם חברים שלי. וכך היה. אומנם הייתי צריכה להעיף מעליי כמה גברים נדבקים שהתחילו איתי במשפטים נלוזים ("ואוו, יש לך קעקוע על הגב! מה הוא אומר?!" יש לי קעקוע של ציפור ופרח! מה אתה חושבת שזה אומר?!). זה האמת אחד הדברים שלא ישתנו אף פעם... גברים נדבקים. את רוקדת בכייף שלך עם חברים ופתאום איזה גב לא מוכר נדבק אלייך מאחור ומצטרף למעגל. מי אתה? מישהו הזמין אותך?

הבדל חמישי. המוזיקה. האמת שהמוזיקה לא השתנתה והלכתי ספציפית למסיבה שהלכתי אליה בגלל שידעתי שתהיה פחות או יותר מוזיקה כמו אז כך שלא היה הבדל משמעותי. אולי הדאבסטפ שהיה ואני כה שונאת. איזה סגנון מטופש ומעצבן.

הבדל שישי. הגילאים. פתאום רובם לא היו בני 19 כמו אז, צעירים ומחוצ'קנים אלא בני 29-30, זקנים ומקריחים. נראה היה שכל מי שהיה הולך אז למועדון הגיע גם היום. זה היה דיי משמח ועצוב כאחד. משמח זה כי אנחנו עדיין אוהבים את אותה המוזיקה וזין על הגיל שלנו, אנחנו נמשיך לבוא ולעשות האדבנגינג גם אם אח"כ הצוואר שלנו יהיה תפוס לשבוע! (מה שקרה לי.. והוא עדיין תפוס.) עצוב זה כי באיזשהו מקום קצת פתטי.. לא?

הבדל שביעי. שעת חזרה. בגיל 19 הייתי חוזרת הביתה בזריחה. היינו יוצאים מהמוסד שכבר היה אור יום, השמש זרחה והציפורים היו מצייצות להנאתן בקרן שמש ראשונה. הייתי חוזרת בשבע בבוקר, אבא שלי כבר היה בקפה השני שלו, הייתי אומרת לו לילה טוב והייתי קמה בשלוש בצהריים. הפעם... הזקנה נתנה את אותותיה וכבר באחת בלילה נהייתי מנומנמת וחסרת כוח להמשיך לרקוד. איכשהו המשכתי עד בערך שתיים-שתיים וחצי ואז כבר נפרדתי מחבריי וחזרתי הביתה. זה קשה כשקמים בשש בבוקר לעבודה! אני צריכה לנוח ולישון בשעה נורמלית. מה גם שהייתי צריכה בבוקר לקפוץ לבית מרקחת (באמת!). אתם רואים?! אני זקנה! אז נפרדתי מחבריי מוקדם יחסית וחזרתי הביתה לישון. כי אין כמו לישון בשעות סבירות. יחסית :)

זהו. אלו כל ההבדלים, אני חושבת. מקווה שלא אזכר בעוד כמה כי אז באמת ארגיש זקנה :(

שיר.

האמת שלפני יומיים יום הולדת, אבל מה זה כבר משנה.
קשה להאמין, אבל הגעתי לשנתי האחרונה בעשור ה-20 של חיי. כאב גדול, ואני לא רק מדברת על כאבי הגב וברכיים שתופסים אותי מידי פעם אחרי הפילטיס.. אלא על כאב לב גדול כזה שתופס אותך באמצע החיים ונותן לך wake up call ששנה הבאה אתה כבר זקן בן 30 שעדיין ישן על הספה בבית הוריו. כזה כאב.

אבל למרות שאני שונאת את הימי הולדת שלי ותמיד יש לי ציפייה גדולה מהם והם תמיד מאכזבים, הפעם היום הולדת שלי היה איך להגיד.. מושלם למדיי!!!

הוא התחיל ביום שני בערב, יום לפני המאורע הגדול. אחותי האהובה הזמינה לי ולה כרטיסים לאהוד בנאי בשוני והיה פשוט מושלם. 

להלן תמונה.

סלחו לי רק על האיכות הגרועה, ישבנו רחוק והגלקסי 5 שלי התאמץ מאוד לצלם ברור. 

אחרי ההופעה ישנתי אצלה כדי לחגוג לי למחרת ולעשות יום כייף של קניות ואוכל. וכך היה.
הלכנו לדלל בשעות צהריים מוקדמות ושתינו קאווה טעימה למדיי ב12 בצהריים ואכלנו קינוח מושחת למדיי שהיה טעים בכדי לתארו במילים.
תמונה.

אחרי ארוחת השחיתות נסענו לשוק הפשפשים לקנות לי עוד מתנות וחזרתי משם עם שלל.. כשבדרך חזרה אמרנו למה לא נלך לעשות שתינו קעקוע ספונטני. וכך היה. נכנסנו לקיפוד, אמרנו שאנחנו רוצות לעשות קעקוע קטן שתינו ושאלנו אם יש חצי שעה פנויה. הייתה חצי שעה פנויה וקיבלו את שתינו במקביל (מאוד לא טיפוסי לקיפוד!). זה כבר נהייה שכיח למדי אצלי לעשות קעקוע יום הולדת, עשיתי גם בשנה שעברה (ולפני שנתיים) וזה הדבר הכי כייפי בעולם! 

תמונה.

למי מכם שלא מכיר את הארי פוטר, זה הסמל של אוצרות המוות. כן, אני גיקית..
יאללה, שנה הבאה קעקוע גדול על כל הירך :)

בהמשך היום נפגשתי עם חברים בסנטר, אח"כ נפגשתי עם חברים אחרים לארוחת ערב במוזס... וזהו פחות או יותר.

בסוף סיימתי את היום הזה מותשת, עייפה ועם כאבים ברגלים כיאה ליום הולדת 29 הארור.

שיר.