משועממת כרונית...

לשלושה שנותרו לקרא פה אני אסביר מדוע הבלוג הפך לפרטי כי זה המעט שאני יכולה לעשות....
ביום הולדתי פרסמתי פוסט בו הלכתי לצילומי לילה עם ידיד שלי ובסופו התנשקנו.
מסתבר שמישהו שאני מכירה קורא את הבלוג שלי בלא ידעתי ואיש המסתורין הזה סיפר לחברה של אותו בחור שהתנשקנו ואף הראה לה את הבלוג.
הוא צעק עליי, הייתה לי שיחה מאוד לא נעימה איתה... אפשר להגיד שאני פחות או יותר "ירדתי למחתרת". משעשע משהו.
שניהם נמחקו מהפייסבוק, אני נמנעת מלהפגש עם חברינו המשותפים ובגלל זה בחרתי לעבוד בחג ולא לצאת לאנשהו שחלילה אני לא אראה מישהו מהם.

השבוע הזה בכלל היה סגפני משהו, אני משתדלת כמה שפחות לראות אנשים... כי אני פשוט זורעת הרס בכל מקום שאני נמצאת בו.
ירדתי מהפסים לאט לאט ובאיזשהו שלב שקלתי ברצינות לאשפז את עצמי במחלקה שאני מתנדבת בה. ברצינות גמורה.
הייתי על הקצה וחשבתי שאני מאבדת את זה.
כל כך הרבה דברים רעים קרו לי לאחרונה שלא יכלתי לסבול עוד משהו אחד.
אבל היי, לפחות לא חתכתי. שזו כבר התקדמות! :)

בכל מקרה, אני שוקלת עוד חודש להסיר את היותו פרטי...

מי שעשה את מה שעשה שהתוודה בפניי. 
הוא מכיר אותי, אז הוא יכול לעשות את זה בכל אמצעי... מייל, טלפון, פייסבוק, פנים אל פנים.
אני רק רוצה לדעת מזה לפני שהבלוג עובר לפרטי.

תודה. 

כבר במשך שבוע הבחור הקודם לא מפסיק לשלוח לי הודעות בפייסבוק. הוא אומר שהוא מתגעגע ושהוא רוצה שוב לדבר ולראות אותי. הוא עדיין עם חברה שלו והוא אומר שהוא לא מספר לה על השיחות האלה...
הוא שולח הודעות ומספר לי שהוא חרמן ושאני היחידה שמבינה אותו.

פתאום הפכתי להיות האישה האחרת בעל כורחי.

סעעעמק. 

יעל.