טוב, אז חזרתי מהטיול הקצר שעשיתי לי. (אחרי הכל... לא ממש נוח ללכת הרבה עם מגפיים....)
האמת שממש לא חשבתי שהוא יעזור....
אבל הוא עזר.
כמה נחמד...
אז עשיתי סיבובון בשכונה הקטנה שלי...
בתים פרטיים, הרבה עצים וגנים...
כמה פסטורלי... ונעים.
למרבה הצער, היו הרבה אנשים וילדים בכל אחד משלושת הגנים בשכונה שלי... אז היה בעייתי משהו לעשן....
אבל לא נורא....
למי באמת איכפת מילדים קטנים ?!?! (סליחה אפריל...)
אז ישבתי לי, עישנתי לי... ואז ראיתי ש...הגן שלי, הגן חובה... פתוח.
והיה נורא נעים לראות גן פתוח....
מה גם שראיתי את העוזרת גננת שלי... מטאטא את החצר...
אז פתאום נכנס בי איזה דחף מוזר וילדותי, להיכנס ולראות את הגן הישן שלי.
אמרתי לה שלום, זכרתי את השם שלה... כמה מפתיע.
היא לא. היא קראה לי בשם של אחותי....
ניהלנו "סמול טוק" קטן... והצטערתי שבדיוק עישנתי... ופתאום לא היה לי נעים מהריח...
וחשבתי שזה ממש נורא שהעוזרת גננת שלי ראתה אותי מעשנת...
אמרתי לה שאני בצבא... והיא אמרה משהו על זה ש"אנחנו גדלים נורא מהר".....
ביקשתי לראות את הגן, והיא דיי שמחה שביקשתי...
ואני עוד יותר שמחתי שהוא לא השתנה בכלל... למעט מחשב, מזגן, ועוד כמה דברים בסגנון....
הסתובבתי בחצר האחורית... שפעם הייתי אוכלת בה חול מארגז החול. =)
בגן הזה הייתה ה"נשיקה" הראשונה שלי.... משהו הכי תמים בעולם. על הלחי...
טוב, די עם כל הנוסטלגיה בגרוש....
יצאתי מהגן להמשך הטיול, דיי שמחה...
וללא ספק השתפר לי המצב רוח.
המשכתי ללכת....
ואחרי סיבוב נוסף בשכונה התישבתי בגן שליד הבית ספר היסודי שלי... (כל הגנים וכל הבתי ספר שלי היו ועודם, בשכונה...).
הדלקתי עוד סיגריה, וצפתי בכמה אנשים משחקים במגרש של הבית ספר...
"אנשים" שהיו שתי שכבות מעלי...
כשאני הייתי ב- א'הם היו ב- ג', כשאני הייתי ב-ג' הם היו ב- ו', כשאני הייתי ב- י' הם היו ב-יב'....
והסתכלתי עליהם. היה שם מישהו שפעם אהבתי... ביסודי. "אהבתי" בכיתה ג', או ב'... מן אהבה כזאת של "הלוואי שהיינו משחקים יחד בהפסקות"...
זה היה מאוד נחמד.
ושוב, מאוד נוסטלגי....
זה היה בכלל טיול נוסטלגי שכזה...
מוזר, יותר נכון.
אבל הוא ללא ספק שיפר את ההרגשה שלי.
עכשיו אני מרגישה טוב יותר, תודה שהתעניינתם.
שפחתכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
