אני אוהבת לקרא הורוסקופים, לא יודעת למה. בייחוד את היומיים האלה שתמיד כתוב בהם שטויות כמו: היום יחמיאו לך על איך שאת נראית או היום יהיה לך יום חיובי ואופטימי ותפגשו את אהבת חייכם.
לא משנה שאני לא ממש מאמינה בהם אני תמיד קוראת גם את של ידיעות וגם את של ישראל היום. ואני חושבת שבאותה מידה שאני קוראת את ההרוסקופ שלי הייתי יכולה לקרא הורוסקופ של מזל אחר וסביר להניח שהיה כתוב בו אותו הדבר.
אבל השבוע קראתי בכמה עיתונים במקביל את אותה שורה בדיוק. אולי הם מעתיקים אחד משני, אני לא באמת יודעת... הם כתבו שאני נכנסת לתקופה של לפני היום הולדת שלי, זו לא תקופה קלה ואני שוב מתחילה להרגיש רע. טוב, אז את זה לא הייתי צריכה לקרא בשום הורוסקופ. זה נכון גם בלי שום קשר לאורנוס או כניסתו של שבתאי לבית שקר כלשהו.
אני כבר נמנעת מלהגיד את זה לחברים שלי כדי לא לעייף אותם. או את עצמי. נמאס לי לנבור בזה. וכן, אני תמיד במצב רוח רע חודש לפני היומולדת זה לא סוד, אז למה להתעסק בזה יותר מידי.
אבל בשבוע האחרון לא משנה שנפגשתי עם חברים שלי והיה לי כייף, עדיין הייתי עצובה. אין ספק שהתקופה הזו בשנה החלה לתת את אותותיה מוקדם מהרגיל. מלבד העובדה שאני בוכה מכל דבר וכל דבר מעציב אותי או גורם לי למצבי רוח.. ולא, אני דווקא לא בהריון. לעזאזל, לא היה לי סקס כבר חודשיים.. ואני מרגישה כל כך לא מינית שאפילו כבר הפסקתי לספק את עצמי בשבועות האחרונים. אני פשוט בתקופה מוזרה.
הדבר היחיד שמספק אותי זה שיחות. שגם מהם אני מתחילה להמנע כדי לא להקשר לאף אחד וכדי לא להפגע. ואז אני שוב מאוכזבת...
זה מן מעגל קסמים כזה שאין דרך לצאת ממנו.
בחודש האחרון, הודות ליום הולדת של הוט-וי.או.די יצא לי לראות שוב את העונות הראשונות של "סקס והעיר הגדולה" (בחינם! אבל רק עד סוף החודש)
והינה אני, צופה שוב בסדרה הזאת אחרי עשור רק שהפעם זה מרגיש שונה.
כשצפיתי בה בפעם הראשונה כששודרה הייתי מתבגרת בת עשרה, צעירה ותמימה (ואין צורך לציין בתולה) הבטחתי לעצמי בתמימותי ש"לי זה לא יקרה" ולא אעשה את אותן הטעויות. לא אפול ברשתם של אותם בחורים שאומרים לי מילים יפות, כאלה שמשחקים, בעלי בעיות רגשיות או מנטליות כאלה ואחרות... והינה עשור אחרי נוכחתי לדעת שזה שקר. עשיתי את אותן הטעויות שכל ארבעת הנשים האלו עשו יחד.
ואין צורך להגיד עד כמה זה מתסכל.
הרשו לי רק להתנצל על העובדה שמבלוג של נערה עלובה ומתבגרת זה הפך לבלוג של בחורה מרירה ומתבגרת שרק מתלוננת על חיי האהבה שלה או יותר נכון, על העדרותם. הדבר האחרון שרציתי זה להיות כמו הבלוג "הדודה מלכה". ודווקא חיבבתי אותה לפני מחוברות....
בכל כיתה יש את המישהו הזה שלא שמים לב אליו. לומדים איתו במשך שנים ואף אחד לא זוכר שהוא ישב בכיתה עם כולם במשך כל הזמן הזה.
לא זוכרים איך קוראים לו, לא זוכרים איך הוא נראה. אפילו בספר מחזור לא זוכרים שהיה מישהו כזה ורק בוהים בתמונה שלו למספר שניות ומנסים להזכר אם ראו אותו במסדרון.
יש לי אחת כזאת בכיתה. ביום הראשון ללימודים היא התיישבה לידי וכך הכרנו וגילתי שיש לנו את אותם הקורסים בדו חוגי. לא דבר טרוויאלי כשיש כמה חוגים וכל אחד בחוג שונה, ובמקרה מצאתי מישהי שלומדת איתי את אותם החוגים ואת אותם הקורסים בדיוק. (לצורך ההמחשה- מתוך כיתה של 60 אנשים, אנחנו שלוש בנות שלומדות את כל אותם הקורסים יחד בדו-חוגי)
הבעיה היא שאני החברה היחידה שלה בכיתה. בעוד שאני יצרתי לי קשרים כאלה ואחרים היא נחבאת אל הכלים והיא כ"כ עדינה ושקטה שאפילו אני לפעמים לא שומעת אותה כשהיא מדברת. ושלא לדבר על השתתפות בכיתה או לשאול שאלה, שאז היא בכלל לא מוציאה מילה. היא מסוג האנשים שעוברים לידם ואפילו לא שמים לב שהרגע חלפת על פני מישהו.
הבחורה בגילי ובאחת השיחות היא סיפרה לי שהיא עדיין בתולה. לא שזה כ"כ נורא אבל הבעיתיות בזה שהיא פשוט מתביישת גם לדבר עם בחורים. לפני חודשיים בערך ישבנו כמה אנשים בקפיטריה והיא ישבה איתנו ובמשך חצי שעה היא לא הוציאה מילה מהפה רק בהתה בנו מנהלים שיחה. לא השתתפה, לא יזמה, כלום. רק הסתכלה על החלל. אני לא יודעת אם לרחם עליה או להתעצבן על חוסר ההשתלבות הזו וחוסר היוזמה שלה. לאחר אותו מקרה שהפריע לי מאוד הערתי לה על זה והיא אמרה לי שכך היה תמיד, גם בתיכון ובכל מקום בו הייתה. אז אין לי ספק שהרחמים גדולים מהעצבים...
היום למשל היא הייתה חולה, והלכתי לכיתה עם הבחורה השלישית שלומדת איתנו את כל הקורסים והיא אמרה לי שזה ממש מוזר שרק אני והיא לומדות באותם החוגים. אז אמרתי לה שלא וגם הבחורה השנייה ונקבתי בשמה לומדת איתנו, והיא שאלה אותי מי זאת. אנחנו לומדות כמעט חצי שנה ביחד והיא שאלה אותי מי זאת ואיך היא נראית, וגם אחרי שתארתי לה אותה, לא היה לה מושג על מי אני מדברת.
זה עצוב לי. זה עצוב לי ומדכא אותי מאוד... אני לא מפסיקה לחשוב על מה שהיא אמרה לי לפני מספר שבועות ועל זה שגם בבית ספר זה היה כך.
וזה לא שאין לה חברות, יש לה וגם פגשתי חלק מהן אבל פשוט זאת התשומת לב הזאת, או העדר תשומת הלב שאף אחד לא יודע על קיומה.
אני לא יודעת גם אם או איך לעזור לה (מי אני בכלל ומה אני מבינה...), איך מאלצים מישהי לדבר עם גברים או להתחיל לדבר בחברה בכלל. יש לה כ"כ חסך עם איטרקציה עם גברים שזה פשוט נורא, ואפילו גובל בנכות. יש לה מן פנטזיות כאלה שהיא מספרת לי על התאהבויות שהיא רוצה לחוות ועל בחורים רומנטיים שהיא רוצה להכיר וכשהיא מתארת את הכל זה נשמע כמו אגדה שלא קיימת ולעולם גם לא תתגשם. פשוט מתחשק לי לנער אותה ולהגיד לה שבמציאות לא כך קורים הדברים ושתצא מהבועה שהיא חייה בה.
וזה גם לא שהיא מכוערת. היא חמודה ורזה, יש לה גוף חמוד ויש לה פוטנציאל. ולמרות העדר הסקס בחייה היא חרמנית לא קטנה ולא מפסיקה לדבר מלוכלך לידי בשקט שרק אני שומעת, אבל הכל נקטע ואז היא עוברת לפנטזית האהבה הלא מציאותית שלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
