כן רבותיי, גם אני ממלאת את תפקידי כחיילת, ושומרת לדברי הקצין תורן על "הבסיס הכי חשוב בארץ"..... נו טוב.
שפחתכם שמרה במשמרת שניה על שער דוד, משמרת שניה: מ 21:30-00:30 ומ- 03:30-06:30, או בשמה השני: המשמרת הכי מסריחה בעולם !!!!!!!!!!!
אז אחרי יום ארוך ומדכא (הייתי בדכאון, ולא מהשמירה. האמת שאני אפילו לא יודעת למה הייתי בדכאון... תעלומה.) במשרד, עליתי לשמירה...
אז אחרי שחתמתי על נשק (אררגגג) הלכתי למגורים, ובערך בשש נכנסתי למיטה הצבאית המגעילה, במטרה לישון כמה שעות עד לשמירה....
אך עד מהרה הבנתי שזה היה רעיון גרוע, גם בשל המיקום המטומטם של מגורי הבנות, שכבר התלוננתי עליו בפניכם בפוסט שמירה הקדום (מי החכם שהחליט שהמגורים יהיו על אחד הרחובות הראשיים של ת"א, ו...ליד בית חולים ?!?!?!) וגם בשל זה שאימא שלי צלצלה אליי בשבע לשאול אם אכלתי, אם לא קר לי (ועוד שאלות פולניה טיפוסיות...) ואם ישנתי. וכן אימא, ישנתי. ותודה שהערת אותי ואת כל הבנות...
לא עברו כמה דקות של נמנום וטל מתקשרת אליי....
מכאן והלאה היו לכל הבנות בחדר שלי טלפונים, מה שמנע מכולנו לישון בסופו של דבר....
אז לשמירה.
21:30-00:30
את השמירה שלי העברתי עם אורטל (הבת זוג שלי להערב, שתשמעו פה עוד עליה, מחה"י. קצת פרחה.... אבל חמודה, וכשהיא מדברת, היא ממש מתקרבת אלייך משום מה. זה נורא מוזר. לא אחת חשבתי שעוד רגע היא הולכת להדביק לי צרפתית מרוב שהיא הייתה קרובה אליי כשהיא דיברה.) ועם שוטר צבאי אחד מאוד חמוד... שהיו לו עיניים מאוד יפות, ומצאתי את עצמי כל הזמן בוהה לו בעיניים (דבר שגרם לו לשאול למה אני מסתכלת עליו מוזר כל הזמן. =) נו טוב... ).... עד שהמשרמת שלו נגמרה ב 22:30... והוא עזב אותנו.
אז נשארנו לנו שתינו לבד.
את ה-40 דקות הבאות העברתי בשיחות טלפון עם חבריי ועם אימא... שממש הזדעזע שאני מדברת בסלולרי שלי באמצע השמירה. נו באמת אימא....
כך עברו להן מהר כמעט שעתיים.... כמה נחמד.
מידי פעם עצרו מכוניות ליד השער, ובעלית משמר אמרו לנו שאם עוצרת מכונית ליד השער מיד להתחיל בנוהל מעצר חשוד, כן ממש. אבל מה לעשות, שכל חצי שניה כמעט, מישהו עושה מהשער סיבוב פארסה, כך שאם באמת היינו מבצעות נוהל מעצר חשוד לכל מכונית שעוצרת ליד השער, היינו עוצרות קרוב ל-100 חשודים....
קרוב ל- רבע לחצות (איזה מגניב לומר "חצות"... זה נשמע ספרותי כזה !!! פחחחח) עצרה מכונית ליד השער ומישהו ירד ממנה ונעמד לידו. אורטל קמה וניגשה לבחור והוא אומר לה שהוא רק משתין, והיא השיבה לו שישתין במקום אחר.....
אני בינתיים יושבת לי בכיסא, בכלל לא קמה אליהם.... אחרי הכל אני ילדה טובה של אימא פולניה, ואמרו לנו שאסור לדבר עם אנשים מחוץ לשער....
בכל אופן, עוד בחור יוצא מהרכב ומתחיל לדבר עם אורטל, בזמן שהבחור הראשון, "המשתין", ניגש אליי ומבקש ממני לפתוח לו את השער (כן, בטח !!!) בטענה שהוא "משרת כאן"... והוא ביחידת אבטחה, אחרי הרבה מאוד "לא" (כשאני אומרת "לא", למה אני מתכוונת ?!?! אההםם...), ו'סמול טוק' מטומטם.... הוא חוזר לאורטל.
בין לבין כדי להיכנס לקיריה הוא גם אראה לאורטל את החוגר שלו, והיא ראתה שהוא באמת משרת פה. אחרי כמה דקות הוא שואל אותה אם היא רוצה לראות "עד כמה קל להיכנס לקיריה"....
לא עוברת שניה, ואנחנו רואות אותו, ועוד שני בחורים נכנסים דרך החלון, לחדר הכניסה לקיריה...
שתינו בסרטים (ואני לא מאמינה שאני אומרת את המילה "סרטים"...), אנחנו מסתכלות אחת על השניה, ואני, הפחדנית מבין שתינו, ילדה טובה, נשארת במקום ואורטל הולכת לדבר איתם ש"יעופו מפה, אחרת כולנו נסתבך !!!!".... הבחור פותח את החלון ואת הדלת לקיריה, והוא בפנים.....
אני הולכת לי כמה צעדים אחורה ופתאום אני רואה ענן לבן עצום, יוצא מהחדר ואת אורטל בורחת לעברי.....
אני כבר בסרטים (שוב "סרטים") בראש, ש... אימא שלי צדקה, אני בטוח הולכת לשבת בכלא בצבא, או לפחות הולכת לחטוף את הריתוק של החיים שלי, ולבלות את החודש הבא בחדר מרותקים....
אחרי כמה שניות אורטל אומרת לי שהם ריססו בכל החדר מטף.
ולמי שראה פעם מטף בפעולה יודע שהוא משאיר אחריו אבקה לבנה ודוחה על הריצפה, ועל כל האזור שבוא הוא רוסס...
הם כמובן ברחו מיד אחרי הריסוס עם המטף ואנחנו, שתי שומרות מעפנות, ועם חדר מלא עשן ואבקה דוחה על הריצפה, על המחשב, על הדלתות, על הכיסאות, על החלונות......
החדר נראה כאילו צונאמי ענק עבר בוא...
ורק שתבינו כל זה, מהרגע שהם ירדו מהאוטו, בקושי היה 10 דקות.....
אנחנו בשוק, לוקח לנו עוד שתי דקות להתקשר לחמ"ל, לאבטחה, לחדר כוננות.. אין לי מושג למה הטלפון הזה מתקשר....
לוקח עוד 10 דקות עד שהקצין תורן מגיע, הוא נכנס המום לחדר הצהוב-לבן הזה.....
אורטל מספרת הכל לקצין, נותנת לו את המספר של הרכב (כן, היא רשמה אותו...)...
הקצין תורן הולך.....
לא עוברות 10 דקות וחיילת מפחידה מופיעה בשער וצורחת על אורטל שתפתח לה אותו....
אורטל, ואני לא צוחקת, מוציאה מחסנית (כי לדבריה, החיילת נראתה לה כמו ערביה. נו טוב...)...
ואומרת לה ללכת מפה....
היא הולכת.
אורטל בעצבים והיא אומרת שאין לה עוד כוח לשמור היום אחרי המשמרת הזאת.
וכך עוברת לנו משמרת מלאת אקשן וחוויות.
אז רק שתדעו....
שאם תשמעו על "מחדל" באבטחה בקיריה, תזכרו איפה שמעתם את זה קודם... ואני רוצה בלעדיות.
ורק שתדעו... שמאוד מאוד קל להיכנס ל"בסיס הכי חשוב בארץ".....
(ואל תגלו לאף אחד.
האמת, אני חושבת שבכלל שהיה לי אסור לספר את זה לכם....
אבל, היי... זה הבלוג שלי ואני אעשה מה שבא לי. !! אבל שישאר בינינו... =) )
כך נגמרה לנו השמירה.
חזרנו לחדרים, נשכבתי עם המדים והמעיל על המיטה ונרדמתי. ואפילו ישנתי טוב... איזה שעה.
03:30-06:60
האמת, במשמרת הזאת לא קרה כלום.
ובכלל, רוב הזמן ישנתי אז אין לי כ"כ מה לספר..... (אל תגלו לאף אחד...)
הדבר היחיד הנחמד שהיה לי בשמירה, שבחמש וחצי צביקה (חבר טוב של גל...) הגיע, הייתה לו משמרת ב"דוד", ואת סוף השמירה שלי העברתי איתו...
והיה ממש נחמד.
וגם בבוקר כל המאבטחים הגיעו ואורטל הייתה צריכה לספר מה שקרה בלילה אולי 20 אלף פעם ....
ויקחו ממנה עדות, ובטח יהיה סיפור שלם.
רק מה שאתם צריכים זה לזכור איפה שמעתם את זה קודם.
פה אצלי בבלוג !!! (ושוב,לא לגלות לאףחד, לא להדליף, לא "לזמר" !!)
אח"כ חזרנו למגורים. ניקינו קצת.
וכך הסתיימה לה השמירה שלי.
סה"כ נדמה לי שישנתי- 4 שעות....
לא רע, לא רע....
ט' יעל.
שפחתכם.
נ.ב-
ונסיים בשיר :
Radiohead / Street Spirit
Rows of houses, all bearing down on me
I can feel their blue hands touching me
All these things into position
All these things we'll one day swallow whole
And fade out again and fade out
This machine will, will not communicate
These thoughts and the strain I am under
Be a world child, form a circle
Before we all go under
And fade out again and fade out again
Cracked eggs, dead birds
Scream as they fight for life
I can feel death, can see its beady eyes
All these things into position
All these things we'll one day swallow whole
And fade out again and fade out again
Immerse your soul in love
גוד שבס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
