משועממת כרונית...

ברצוני לרצוח מישהו !
אחרי כתיבת פוסט של חצי שעה כשרציתי לשמור המערכת הארורה לא זיהתה אותי !!

אההההההה

סיימתי לראות עכשיו את העונה של "מחוברים" והיה לי עצוב. אני מודה של"מחוברות" אף פעם לא ממש התחברתי וזאת למרות שקראתי בקביעות את אוסף ההגיגים ואת דודה מלכה, אבל משהו שם מבחינתי לא עבד עליי ולא 'התחברתי' אליהן עד הסוף. עד שהגיעו המחוברים. תמיד התחברתי יותר לגברים, זו עובדה ואני אוסיף ואומר שבחודשים האחרונים הם אפילו היו אחת הסיבות העקריות למצבי הרוח ההפכפכים שלי. כל פרק בערך גרם לי להרגיש טוב או רע לפי תוכנו וכך השפיעה על היום שלי. עצוב משהו...

כמו רוב נשות ישראל גם אני הייתי רוצה לחלוק את מיטתי הזוגית עם לא אחר מאשר שי גולדן אבל לא יכלתי שלא להתאהב ברן. באומללות ובסבל הבלתי נסבל שלו שלפעמיים גרמו לי לרצות לסתור לו ולפעמים למצוץ לו אחרי שהוא מתלונן שאשתו לא מוצצת לו.

כפי שחלקכם יודעים בין אם ראיתם את הסדרה או קראתם את הרכילות האחרונה שהוא ודנה ספקטור המחוברת הם זוג, אז למי מכם שלא ראה את הסדרה, בפרקים האחרונים הוא מספר עליה ועל איך שהתאהב בה ונורא הזדהתי איתו. למרות שבחיי לא חוויתי אף פעם זוגיות לטווח ארוך ולפיכך לא בגדתי אף פעם וגם אין בי את יצר הבוגדנות אם תקראו לו כך, אני לא יכולה שלא לא לתהות לעצמי ולשים את עצמי במקומו. אני לא מאמינה שאנשים לא בוגדים, ואני לא מאמינה שאם איי פעם אהיה במקום כזה אוכל להגיד על עצמי שלא אבגוד. כן זה נורא ולא מוסרי אבל מי כמוני יודעת שאי אפשר לחשוב בהגיון כשהכוס או הזין מתפקדים.

בתיכון למדנו את הרומן מאדאם בובארי ואני זוכרת שבאחד הדיונים בכיתה הותקפתי על ידי שאר בני כיתתי בגלל שגוננתי על אמה בובארי, על התנהגותהּ ועל הבגידות החוזרות שלה. אציין שהותקפתי הן מצד הבנות והן מצד הבנים, שניהם אמרו שהיא בלתי נסבלת ולא הבינו איך היא יכולה לבגוד בבעל שכ"כ מעריץ ואוהב אותה. כבר אז הבנתי שכל בני האדם צבועים ומשקרים לעצמם. ושאני שונאת את הכיתה שלי..

השבוע אחד הידידים שלי אמר שכל מי שאני רוצה אני משיגה. ובמשיגה הוא התכוון לזה שרציתי מישהו ובסוף הזדיינו. האמת היא שבשנים האחרונות זה אכן כך קורה. אין לי מושג איך זה קרה, למה ומה השתנה, אבל אני יודעת לומר שיש בי מן דחף נקמנות למין הגברי על כל השנים שאני רציתי מישהו והוא לא רצה אותי והייתי על תקן הידידה/האוזן הנשית הקשבת ולא יותר מזה. אף אחד לא ראה אותי כ"חברה" בת זוג או מישהי להזדיין איתה.

בשנים האחרונות זה השתנה וכעת אני חווה את הדבר ההפוך, מה שגרם לי בין הייתר להתחיל טיפול כי עכשיו אני רק "זאת שבמזדיינים איתה".

לא יודעת מה אבד שם באמצע. אולי אני באמת לא ה"girlfriend material" עובדה שאין אף אחד שבאמת רואה את זה.

טוב, דיי להתבכיין

יש שיעורים בפסיכולוגיה.

מחוברים גורם לי לחשוב יותר מידי, בעצם מזל שזה נגמר.

שפחתכם.

איזה כייף זה לצאת מדפרסיה, אחד הדברים האהובים עליי. כבר מיום ראשון בבוקר הרגשתי מצויין ושכוחי חוזר אליי והיה לי באמת שבוע טוב.

ה"היי" הזה עלה לי רק בשני ג'ינסים, חולצה, הדיסק החדש של הכנסייה ושני זוגות עגילים. אני אמורה להיות סטודנטית תפרנית, אבל כל עוד אני מקבלת משכורת אז על הזין שלי :)
אפרופו משכורת, אתמול אחרי הלימודים הגעתי לאורנג' ועשיתי טופס טיולים. היה מתיש מאוד, הרבה התרוצציות ממקום למקום. לקחו ממני את מספרי האהוב וקבלתי מספר חדש, הייתי "רק" צריכה לשדרג את המכשיר שלי לבלאק-ברי כדי להכנס לתוכנית סטודנטים ארורה, כך שאחי ממחר יתחדש לו עם המכשיר. כן, לא מעניין כ"כ.

כשטוב לי אז הכל נשמע כל כך משעמם...

מה שהיה עם "הבחור הטוב" נגמר פחות או יותר. זה מצחיק כי עד ששכבנו הייתה לנו לכאורה את המערכת יחסים המושלמת, שיחות כל יום ונפגשנו לא מעט ומהרגע ששכבנו במקום לקרב זה רק הרחיק. מוזר. עד עכשיו היה לי ההפך, סקס שמקרב ובלי שום תוכן.

למה אני לא יכולה לקבל את שניהם יחד !? 4 שנים אני מנסה ושום דבר לא מצליח, כנראה זו אני. זה חייב להיות אני, לא יכול להיות שכולם מצליחים במשהו ורק אני נכשלת. אבל מה אני עושה לא טוב !? שנה ומשהו אצל הפסיכולוג ושוב הכל חוזר על עצמו. זו תחושת כשלון שאין לי מילים בכדי לתאר אותה.

גסתי אומרת שהיא רואה שלא טוב לי ושאני צריכה לחזור לפסיכולוג שלי. אני יודעת שאם אני אתקשר אני ארגיש עוד יותר כשלון ותחושת תבוסתנות שאני לא יכולה להיות חודש בלעדיו. אפילו לא חודש...

מוזר, פתאום יש עכשיו ב99 fm את השיר הזה, כאילו מישהו צוחק עליי...

אין לי עוד מה לומר...

שפחתכם.