משועממת כרונית...

לא, אין לי באמת חופש גדול. אני עובדת כמעט עשר שעות כל יום ולא יצאתי לחופשה אמיתי כבר מלא זמן ולא היה לי חופש גדול כבר... 11 שנים. פאק זה הרבה מאוד שנים. אבל יש לי חופש גדול אחר. סיימתי את התואר שלי לפני שנתיים (ואוו, אפילו זה כבר נשמע הרבה זמן) ואת הלימודי תעודה שלי לפני שנה (השבוע אני מקבלת את התעודה) ואני כבר שנה שלא נמצאת בשום מסגרת אקדמית כזו או אחרת ואין לי שום מבחן ללמוד אליו או עבודה להגיש וזה כל כך מוזר. כן, אני יודעת.. כבר היו לי לא מעט פוסטים על זה לאחרונה אבל עכשיו כשכמעט כל החברים שלי בתקופת מבחנים וכולם באמצע התואר השני שלהם או בסופו (זונות), אני דיי מקנא. א. כי הם בסיומו של התואר השני. ב. אני דיי מתגעגעת ללימודים. 

רגע אחד אני אומרת לעצמי בראש שאני סתומה וסוף סוף יש לי חופש אמיתי וכל הסופ"ש שלי מוקדש לבטלה ואסקפיזם כזה או אחר וברגע אחר אני משום מה לא מצליחה להינות מהחופש הזה ואני מקנאה בהם ואני רוצה ללמוד דברים חדשים ולנהל שיחות מעמיקות על הלימודים.

 אין ספק שאני סתומה....
אני לא יכולה להיות מרוצה מכלום. סביר להניח שאם אני הייתי עכשיו בתקופת מבחנים רק הייתי מתמרמרת על זה...