משועממת כרונית...

בחמישי האחרון יצא לי להיות במועדון המוסד או איך שהוא נקרא בגלגולו הנוכחי- הדופלקס.
בעברי הרחוק מאוד, כשהייתי בת 18-20 הייתי הולכת עם חבריי כל שישי או חמישי למוסד. היה לנו אפילו חבר מועדון שהקנה לנו הנחה של 10 ש"ח קבועים בכניסה. היינו באים כ"כ הרבה שכבר ידענו את הפלייליסט בע"פ ואיזה שיר יבוא אחרי מה.

ושלשום, פעם ראשונה שהייתי שם מזה כמעט עשור ושמתי לב שיש כמה הבדלים משמעותיים מללכת למועדון בגיל 19 וללכת אליו שוב בגיל 29. אז ככה.
קודם כל אתחיל עם סגנון הלבוש. לא שיש קוד לבוש מסוים למקום אבל בעברי כשהייתי הולכת למוסד הייתה לי מין.. תלבושת אחידה. למי שלא מכיר או שמע על המקום, היה זה בעבר מועדון רוק-מטאל מגניב ואפל ברחוב קיבוץ גלויות בת"א (היום זה ברחוב צדדי ליד) והיו באים לשם הרבה פריקים ומטאליסטים. אומנם לא הגדרתי את עצמי ככזאת, אבל כשהייתי באה לשם הייתי מתלבשת כמו אוכלוסיית המקום. היה לי מכנס דגמ"ח שחור ארוך ורחב עם מלא מלא קשירות ואבזמים בצדדים, חולצה צמודה שחורה, מגפיים שחורים גבוהים עם אבזמים (מאוד נאצי מצידי) וצמיד עור שחור. הייתי ובכן.. מאוד שחורה. והאיפור.. הוו האיפור. הייתה לי צללית מאט שחורה על כל העפעף, עפרון שחור בעיינים למטה ולמעלה והשיא- הייתי שמה טלק לבן במקום פודרה (שאגב, עושה את אותו אפקט ששומר על איפור מקובע על הפנים. טיפ למי שנגמר לה הפודרה) כדי שיעשה אותי יותר לבנה ממה שאני. לא שנראתי כמו ליצן (טוב, אולי קצת..) אבל הייתי מאוד מאוד לבנה והאיפור שלי היה מאוד מאוד שחור. ומשום מה, גם הפעם הלב שלי לא נתן לי ללכת עם בגדים צבעוניים. אז אומנם לא התלבשתי בשחור פריקי מוגזם, אלא הלכתי על השחור המחוייט כיאה לבחורה בגילי ;) סקיני שחור, גופיית תחרה שחורה, ז'קט שחור מחויט ומגפיים.. ובכן שחורים עם ניטים. בכל זאת חייבים לשמור על אחידות. אוקיי אז הלבוש היה דומה.
גילוי נאות, אני חושבת שלא הייתי במסיבה במועדון אולי 4-5 שנים. מסיבות חתונה לא נחשבות ממש ולמועדונים כבר אינני הולכת. 

אז הלכתי עם ידיד שלי והגענו ראשונים, אפילו לא פתחו את המקום להיכנס. אז אני מניחה שזה ההבדל הראשון? הגענו במועד המדויק שציינו בהזמנה למסיבה. לא שעה אחריי כמו פעם, כשרק היינו יוצאים בחצות ומחכים עוד שעה בחוץ. לא, לא. בדיוק בשעה שנקבו באיוונט! זקנים, כבר אמרתי? 
עישנו קצת בחוץ. והנה! הבדל שני: בגיל 19 עישנתי סיגריות והיום כבר לא. הפעם עישנתי משהו שונה.
אחרי שנכנסנו עשינו פעמינו אל הבר.

הבדל שלישי. פעם האלכוהול במוסד היה בחינם אלא שהוא לא היה באמת אלכוהול. שנים חשבתי שטעמה של טקילה מהולה בהרבה מאוד ספרייט (או קריסטל.. מה שהם לא דחפו לנו שם. קריסטל זה כמו סם אונס, לא? אותו אפקט) זהו טעמה של טקילה אמיתית. הייתי שותה כל הערב מלא צ'יסרים של טקילה והפלא ופלא לא הייתי משתכרת כלל. כמה שנים אח"כ הזמנתי צ'יסר טקילה בפאב וחשבתי שהטעם יהיה זהה לזה שהכרתי במוסד ואז גיליתי שהיה מהול לא במעט ספרייט אלא בעיקר בספרייט והטקילה הנקייה ששתיתי אז בפאב לא הייתה דומה כלל למשקה המאולתר ההוא. אני זוכרת שכמעט ירקתי את המשקה ואז הבנתי.. שלא באמת שתיתי אז אלכוהול אלא ספרייט מהול בטיפת טקילה. אז הפעם האלכוהול לא היה בחינם אלא הוא היה יקר וממש יקר. בגילי המופלג אחרי שהייתי בלא מעט פאבים במהלך העשור האחרון וחיוויתי על בשרי את עליית מחירי האלכוהול, כבר לא כייף לשתות בחוץ כמו פעם ובטח שלא כייף לשלם על שליש גולדסטאר 30 ש"ח כשבפיצוצייה בחוץ הוא מתומחר בחצי המחיר. אז שתיתי לי קאווה וציסר קטן והרבה מאוד מים כי אני כבר לא בגיל של להשתכר במועדון ולהקיא בשירותים. been there done that.

הבדל רביעי. בגיל 19 הייתי הולכת למוסד בעיקר כדי להכיר בחורים מגניבים ולהתמזמז איתם בהמשך הערב. אני זוכרת אפילו פעם חברה שלי ואני עשינו מין משחק כזה של מי תתמזמז עם יותר בחורים במהלך הערב. לא זוכרת מי ניצחה אבל כל שבוע הייתי מתמזמז עם בחור אחד או שניים על הספה השחורה המוכתמת בזרע ברחבה הראשונה בכניסה. אם איי פעם היו מאירים על הספה השחורה הזאת באור אולטרה סגול אני חושבת שאפילו לשרוף אותה לא היה מספיק כדי לטהר אותה עם כמות הזרע ו..הדברים האחרים שהיו מתגלים עליה. אבל ישנתי עליה, התמזמזתי עליה.. כמו כולם ולא היה אכפת לי. היה אפשר לחטוף עליה איידס אבל באיזשהו שלב במהלך הערב כולם היו נרדמים שם. גילוי נאות נוסף- המועדון היחידי שאיי פעם עשיתי את זה בשירותים שלו והצטרפתי לסטטיסטיקת הקלישאות של- סקס בשירותים של מועדון, היה במוסד. היה סליזי, היה מגעיל, היה מסריח בטירוף.. אבל בעיקר היה מגניב. הפעם כל זה לא ממש הזיז לי. למעשה הדבר האחרון שרציתי זה שמישהו יפנה אליי. בגילי המופלג כל מה שרציתי זה היה בעיקר לרקוד ולעשות כייף עם חברים שלי. וכך היה. אומנם הייתי צריכה להעיף מעליי כמה גברים נדבקים שהתחילו איתי במשפטים נלוזים ("ואוו, יש לך קעקוע על הגב! מה הוא אומר?!" יש לי קעקוע של ציפור ופרח! מה אתה חושבת שזה אומר?!). זה האמת אחד הדברים שלא ישתנו אף פעם... גברים נדבקים. את רוקדת בכייף שלך עם חברים ופתאום איזה גב לא מוכר נדבק אלייך מאחור ומצטרף למעגל. מי אתה? מישהו הזמין אותך?

הבדל חמישי. המוזיקה. האמת שהמוזיקה לא השתנתה והלכתי ספציפית למסיבה שהלכתי אליה בגלל שידעתי שתהיה פחות או יותר מוזיקה כמו אז כך שלא היה הבדל משמעותי. אולי הדאבסטפ שהיה ואני כה שונאת. איזה סגנון מטופש ומעצבן.

הבדל שישי. הגילאים. פתאום רובם לא היו בני 19 כמו אז, צעירים ומחוצ'קנים אלא בני 29-30, זקנים ומקריחים. נראה היה שכל מי שהיה הולך אז למועדון הגיע גם היום. זה היה דיי משמח ועצוב כאחד. משמח זה כי אנחנו עדיין אוהבים את אותה המוזיקה וזין על הגיל שלנו, אנחנו נמשיך לבוא ולעשות האדבנגינג גם אם אח"כ הצוואר שלנו יהיה תפוס לשבוע! (מה שקרה לי.. והוא עדיין תפוס.) עצוב זה כי באיזשהו מקום קצת פתטי.. לא?

הבדל שביעי. שעת חזרה. בגיל 19 הייתי חוזרת הביתה בזריחה. היינו יוצאים מהמוסד שכבר היה אור יום, השמש זרחה והציפורים היו מצייצות להנאתן בקרן שמש ראשונה. הייתי חוזרת בשבע בבוקר, אבא שלי כבר היה בקפה השני שלו, הייתי אומרת לו לילה טוב והייתי קמה בשלוש בצהריים. הפעם... הזקנה נתנה את אותותיה וכבר באחת בלילה נהייתי מנומנמת וחסרת כוח להמשיך לרקוד. איכשהו המשכתי עד בערך שתיים-שתיים וחצי ואז כבר נפרדתי מחבריי וחזרתי הביתה. זה קשה כשקמים בשש בבוקר לעבודה! אני צריכה לנוח ולישון בשעה נורמלית. מה גם שהייתי צריכה בבוקר לקפוץ לבית מרקחת (באמת!). אתם רואים?! אני זקנה! אז נפרדתי מחבריי מוקדם יחסית וחזרתי הביתה לישון. כי אין כמו לישון בשעות סבירות. יחסית :)

זהו. אלו כל ההבדלים, אני חושבת. מקווה שלא אזכר בעוד כמה כי אז באמת ארגיש זקנה :(

שיר.