משועממת כרונית...

אני רוצה להמליץ לכם על סרט, אני בדרך כלל לא עושה את זה אבל זה סרט ששווה המלצה. 
אתמול הייתי בהקרנת טרום בכורה של קוראי "עין הדג" של הסרט הישראלי החדש מי מפחד מהזאב הרע בסינמטק חולון.

לפני יומיים חבר שלי פונה אליי ואומר לי, בובה (כי ככה הוא קורא לי), אני רוצה ללכת להקרנה של סרט ישראלי! מי שמכיר את חבר שלי יודע שהוא הכי איש עילאי ומתנשא, והקולנוע הישראלי זה ממש לא כוס התה שלו. אבל בסוף הוא שיכנע אותי בדרכים שלו ;(
ההקרנה היתה בסינמטק חולון ואחריה היה פאנל עם יוצרי הסרט ואחד השחקנים, מישהו לא מוכר בתחילת דרכו- דבל'ה גליקמן.
אז עשינו פעמינו לחולון, עיר סתמית לחלוטין עוד יותר מפתח תקווה.

אתם בטח עושים פרצוף, מה סרט ישראלי דל תקציב עכשיו, עם שחקנים בינוניים שאתם לא מוכנים להוציא עליו את מיטב כספכם על עלות הכרטיס שעולה לנו כיום. אבל החל מהדקה הראשונה שהסרט התחיל אפשר לראות שזה סרט שונה.
אני לא אעוף מעל הפופיק ואגיד סרט ברמה הוליוודית, אבל זה הכי סרט ברמה הוליוודית שראיתם פה עד היום. אתחיל עם זה שזה סרט ז'אנר. זה מותחן אימה אפלולי וציני. צחקתי לא מעט בסרט, ולא חיוך או גיחוך אלא צחקתי ממש. עם כל הקהל כי הוא פשוט היה מצחיק.
הסצינה הראשונה של הסרט היא מאסטר פיס. הסאונד היה פשוט מדהים ומצמרר, היה לי עור ברווז ולא מהקירור המוגזם באולם אלא כי הוא פשוט היה מפחיד. והצילום- הו הצילום, היה מושלם. לפעמים הם קצת הגזימו עם האובר צילום ארטיסטי של הסרט וחזרו על אותן זוויות צילום מיוחדות כמה פעמים, אבל בסופו של דבר הם חזרו עליהן כי הן פשוט היו טובות ומשדרות את האימה והמתח בצורה הטובה ביותר.
מדובר למעשה על סרט נקמה של אב שביתו נרצחה על ידי פדופיל והסרט מראה בצורה מעולה את נקודת המבט של הפדופיל, השוטר שתופס אותו והאב. זה דיי בכלליות. קשה מאוד להראות כמה נקודות מבט שונות במהלך סרט, אבל היוצרים עושים זאת בכשרון רב.
אחד הדברים הטובים בסרט הזה, למעט השחקנים המעולים (דבלה גליקמן, צחי גראד, ליאור אשכנזי, מנשה נוי, רותם קינן, דביר בנדק וכו'), הצילום והסאונד זה הסוף הלא הוליוודי שלו. הסוף מצמרר לא פחות מהסרט. וכן, הוא מפחיד ומותח. והוא לא מתיימר והוא מספק בדיוק את הסחורה.
הוא סרט ישראלי טוב ועשוי מעולה, כמו שלא נראה פה מזמן.

ולא, לא משלמים לי על הפוסט ואני לא חלק ממסע יחסי הציבור של הסרט.
אבל אני כן נהנתי ממנו, וגם אם אני לא חסידת הקולנוע הישראלי זה סרט שצריך לפרגן לו. אז רוצו בהמוניכם לראות כי הוא באמת מעולה.
מה גם שהוא מאוד מצליח בחו"ל, כי הוא באמת סרט טוב. ומה שטוב לאמריקאים תמיד טוב גם לנו.

אגב בפאנל שהיה אחרי הסרט, למעט היוצרים ודבלה גליקמן, הגיעו גם רותם קינן וצחי גראד, והפאנל היה מעולה ומצחיק לא פחות מהסרט. הגליקמן הזה הוא אחד האנשים הקורעים. היה מספיק להסתכל עליו ולהשתין מצחוק :)