היום היה לי את אחד הימים הנוראים בחיי :/ מהרגע שיצאתי מהבית הכל השתבש. שכחתי את הגלקסי שלי בבית, וחיכיתי היום לכמה שיחות חשובות. ביום חמישי האחרון איבדתי את הרב קו השנתי שלי ובו 2400 ש"ח לחופשי שנתי לכל השנה- באסה. והיום היו צריכים לחזור אליי מחברת האוטובוסים ולהודיע לי אם הכרטיס החדש שלי מוכן. אבל רק כשהייתי רחוקה מהבית גיליתי את המצב המצער, מה שגרם לי להתמהמה ולפספס את האוטובוס שלי לתחנה של אריאל, מה שגרם לי לפספס את האוטובוס שלי לאריאל בדקות ספורות. הייתי כמה מטרים ספורים מהתחנה כשראיתי את האוטובוס שלי נוסע. עצוב. חיכיתי לאוטובוס הבא אחריו כרבע שעה, מה שגרם לי לאחר לשיעור הראשון (לשמחתי גם המרצה איחרה). אבל בשל העובדה שהטלפון שלי היה בבית נאלצתי להקשיב לשיעור ולכתוב את דברי המרצה :( אח"כ עשיתי פעמי לספרייה עם חברה על מנת להתחיל את הסמינריון שלנו וחלקים ממנו להגשה ליום ראשון הבא. כמובן שלא עשינו כלום ובסוף ראינו סרטונים של חתולים באינטרנט והיינו בפייסבוק :/ בשיעור אח"כ התחילו לי כאבי מחזור למרות שאינני במחזור ויש לי עדיין עוד מספר ימים עם הגלולות. והיה לי משעמם.. כ"כ משעמם שבשיעור הכי משעמם בתולדות ההיסטוריה - מבוא ליחסי ציבור, החלטתי שאם אין לי טלפון ועם מי לדבר בווטסאפ אז אני מקשיבה. כל זה לא החזיק מעמד והלכתי כעשרים דקות לפני תום השיעור. אני גאה בעצמי שהחזקתי מעמד עד אז :)
אחרי השיעור עשיתי פעמי למשרדי חברת האוטובוסים שנמצאים בסמוך לקמפוס וקיבלתי את הרב קו החדש והיפה שלי. לא היה לי כוח להמתין לשיעור האחרון אז עליתי על האוטובוס הראשון הביתה ונסעתי לדרכי. באחת התחנות הראשונות עלתה בחורה שעבדה איתי בעבר באורנג' והיינו אז ממש חברות טובות והשלמנו פערים של שנתיים, מאז עזבתי את החברה (וגם היא). בהזדמנות זו עלי להתנצל בפני הבחור שישב לפנינו ואילצנו אותו להקשיב לשיחתנו הרכילותית שכללה פרטים עסיסיים על עובדי אורנג' בעבר ובהווה. חפרנו למסכן במשך שעה....
בהגיעי הביתה גיליתי שמונה שיחות שלא נענו וחמישה סמסים/ווטסאפים. מה שגרם לי לחשוב שאני מקובלת :)
ואפרופו מקובלת. בחצי השנה האחרונה אני מקבלת הודעות פייסבוק מוזרות מבחור שלמד איתי בעבר בחטיבה ובתיכון. הבחור היה אחד הבחורים היותר פופולריים בשכבה. למעשה אם היינו בתיכון אמריקאי הבחור היה מקבל את התואר "מלך השכבה" בנשף הסיום וסביר להניח שהיה בנבחרת הפוטבול ויוצא עם המעודדת הראשית. אני כמובן הייתי המקבילה ההפוכה לו. מעבר לכך שבחטיבה/תיכון הייתי שמנה וכעורה (עשרים קילו יותר ממה שאני עכשיו) שנאתי אותו ואת חבריו ה"מקובלים" כמו שמקובל לשנוא. לאחרונה הבחור הנ"ל שולח לי הודעות והיום הוא הציע לי לצאת. אומנם לא "לצאת" רשמי שכזה... הוא יותר הגדיר זאת- כלעשן משהו ולדבר, אבל מעולם לא החלפנו מילה. אין לי מושג איזה עניין יש לו בי ומה הוא רוצה ממני. למעשה אם היינו כעת בתיכון הייתי בטוחה שהוא מציע זאת בתור התערבות שלו עם חברים- לראות אם יצליח לשכב או לצאת עם הכעורה/השמנה של השכבה. למרות שעברו אי אילו שנים מתקופת התיכון (הווו.. בבקשה אל תתנו לי לציין כמה, אני רק אתחיל לבכות), משהו פה נשמע לי מסריח. אבל אני חייבת להודות שהסכמתי רק בגלל הסקרנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
