משועממת כרונית...

עברו עליי ימים לא קלים. לא הפסקתי לבכות. הרגשות שלי נעו בין עצבות ודפרסיה נוראית לעצבים וכעס, בטווחים של שניות. אני לא זוכרת מתי בכיתי בכמויות כאלה. במשך שלושה ימים העיינים שלי היו נפוחות ואדומות באופן תמידי וגם הפנים... ושום מייקאפ לא יכל להסתיר זאת. נראתי דיי נורא.
מילות תנחומים לא עזרו ובטח שלא אינספור הקלישאות ששמעתי בימים האחרונים. (שיט. שוב יש לי דמעות, אבל מסיבה קצת שונה....)
התחלתי אתמול לעבוד בביפר ואין ספק שזה העסיק אותי ומנע ממני מחשבות טורדניות. והיום הייתה לי הדרכה אחד על אחד עם אישה מדהימה וכ"כ נהנתי בחברתה ששכחתי לרגע שקמתי בשש וחצי בבוקר ולמדתי שלוש שעות וחצי יום רק הייתי בדרכים מפ"ת לאריאל ומאריאל לר"ג (ותודה למשקאות האנרגיה שהביאוני עד הלום!).
ובכל זאת, מצב רוחי השתפר פלאים היום.
אחרי שיחה ארוכה אתמול בערב עם הבחור הטוב (שהוא כבר לא כ"כ טוב, אז אני אפסיק להשתמש בכינוי הזה)... 
אז אחרי שיחה ארוכה אתמול בערב עם הבחור, הוא בא כלשונו "לגמור את זה יפה" ולתת לי את החפצים שלי שהיו אצלו בדירה, בכיתי לו במשך שעה ודיברנו בעיקר (שוב) על הבעיות שלו ועל חוסר יכולתו להתחייב כרגע לקשר רציני כי הוא "צריך לטפל בעצמו" (למה אני תמיד נמשכת לנכים רגשית???).
אחרי הבכי, הגיע שלב העלאת הזכרונות ואז סתם דיברנו שיחת חולין וספרתי לו על העבודה החדשה בביפר. התנשקנו לשלום, זאת אומרת נקרנו אחד את השניה על השפתיים (כאילו הוא היה אמא שלי...) וכך נפרדנו לנו. הכי כואב לי שאיבדתי את החבר הכי טוב שלי. זה שדיברתי איתו כל יום ושיתפתי אותו בכל דבר שקורה לי בחיים. הבחור שהכי הכיר אותי מבלי שאצטרך להוציא מילה וכבר יודע מה אני מרגישה או חושבת. אני לא חושבת שעשיתי טעות שהובלתי קשר של ידידות ליחסים זוגיים... רציתי אותו מלכתחילה כבן זוג והיה לנו ממש טוב ביחד. אבל ימים יגידו... אני לא פוסלת את האפשרות שנחזור להיות ידידים למרות שכרגע זה יהיה בלתי אפשרי. אני פשוט לא רוצה גם לשים את החברים המשותפים שלנו במקום לא נוח, שהם יצטרכו לחלוק את זמנם "היקר" ביני לבינו.
ובכל זאת היה לי היום יום מצויין.
הקורס בספרות היה מעניין למדי וגם היום שלי בביפר. רק שהיום הקדמתי קצת ולמזלי אחי עובד בניין לידם בבורסה בר"ג אז הלכתי להתנחל אצלו במשרד עד שאתחיל לעבוד. ואחי, שגדול ממני ב-13 שנה ואף פעם לא היו לי איתו שיחות עמוקות ומעמיקות על חיי הפרטיים... דווקא ממנו הגיעו המילות נחומים והדברים הכי יפים שהייתי צריכה לשמוע. אז הוא הסיבה, פחות או יותר שבגללה בכיתי היום. הדברים שהוא אמר לי היום היו כ"כ במקום וכ"כ מה שהייתי צריכה לשמוע. כמובן שאמרתי לו את זה.... כפרה עליו :)



השיר הזה בנאלי, אבל הוא מתמצת את כל מה שאני מרגישה כרגע.  :/