משועממת כרונית...

טוב, אז תשכחו מהפוסט הקודם כי כל מה שנכתב בו לא הצלחתי ליישם. ההתנזרות הייתה קשה מידי.

 ובכן, אכזבה. 
אין דבר מאכזב יותר מלהתאכזב מהבחור שאת אוהבת. 
היום רציתי להגיד לבחור הטוב שאני אוהבת אותו. הקדשתי לזה הרבה מאוד מחשבה, יותר מידי האמת. 
מה גם שאף פעם לא אמרתי את זה  למישהו ורציתי להגיד לו את זה, רציתי להגיד לו מה אני מרגישה כבר הרבה מאוד זמן. 
אז היינו ביחד ואמרתי לו שאני רוצה להגיד לו מה אני מרגישה, הוא הבין מיד למה אני מתכוונת וביקש ממני לא להגיד לו את זה כי הוא לא יכול להגיד לי את אותו משפט חזרה. 
באותו רגע רציתי רק להעלם, לקום וללכת.. אבל בגלל שהיינו אצלי בחדר לא ממש יכלתי לעשות זאת, ורגע לפני שהרגשתי את הדמעה בזווית העין הוא ניסה להמציא כל מיני תירוצים והסחות דעת שהיו לו בתקופה האחרונה ובזה זה נגמר.
אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהרגשתי כ"כ רע. ואני לא יודעת מה לעשות עם המידע הזה עכשיו.
להתנהג כרגיל? או להיות אימפולסיבית כתמיד ולעזוב הכל. 
קיללת השלושה חודשים שלי. לא נראה לי שאיי פעם אהיה עם מישהו יותר משלושה חודשים.
שוב אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר שהם לא מרגישים כמוני. חשבתי שאיתו זה נגמר, לפחות לעת עתה.

אני צריכה ללמוד ואני לא יכולה לחשוב על כלום, רק ערק יעזור פה. חברי הטוב באמת.