משועממת כרונית...

זהו זה. עכשיו זה סופי. כנראה שנפלתי. ודיי בגדול. פעם עוד אמרתי ש"לי זה לא יקרה" אבל תמיד יש הפתעות בחיים. 

הפכתי להיות אחת מאותן הבנות שאני כ"כ שונאת. כזאת שרק חושבת על חבר שלה כל הזמן ותוהה למה אני לא נמצאת איתו בכל רגע נתון. אחת כזאת שכל משפט שני שיוצא לה מהפה זה עליו. ואנחנו מאותם זוגות שעדיין נראים מאוהבים וכל הסביבה נגעלת מהם. זה אנחנו.

אני מנסה להתנגד לזה אבל זה פשוט חזק ממני...

יש לי תמונה שלו בטלפון ולפעמים אני תופסת את עצמי פשוט בוהה בו. זה ממש עצוב. על גבול הפתטי. 

ואני לא מאמינה שבחודש-חודשיים הקרובים אני כמעט ולא אראה אותו בגלל התקופת מבחנים. רק מהמחשבה אני בדכאון.

טוב זהו, עד לפה דיבורים על החבר.

האמת שחוץ מזה אין לי עוד הרבה על מה לכתוב :)

אז אני אלך לי... לעשות משהו. אולי ללמוד. לא עשיתי את זה כבר הרבה זמן. לא קראתי מאמרים, לא עשיתי שיעורים, עדיין לא הגשתי עבודות.

זה קצת בעייתי האמת. אבל אני פשוט קצת עסוקה בדברים אחרים.

או שפשוט אלך לישון. מחר יהיה יום חדש.

שבוע טוב וחג פועלים שמח. 
אם אני מובטלת זה לא אומרת שאני לא צריכה לחגוג... :P 

תכנסו, מעניין פה.