משועממת כרונית...

אתם מכירים את הימים העמוסים האלה שכשמגיע סוף היום אתם לא בטוחים אם הבוקר היה היום בבוקר או לפני כמה ימים ?

אתמול היה לי אחד כזה... היום שהתחיל במכללה לא מעניין אף אחד, אבל במהלכו המרצה לקולנוע הודיע שיש הקרנה בסינמטק ת"א בארבע אחר"צ (עד פאקינג תשע!!) של סטודנטים שנה ג' וסרטי הגמר שלהם ואם אנחנו רוצים עוד 5 נקודות לציון כדאי לנו לבוא ולהגיש דו"ח על אחד הסרטים.

כמה נחמד מצידו...

אז אחרי יום קצר בלימודים וחצי שעה בבית נסעתי לסינמטק והגעתי באיחור קל אך אופנתי שבכל זאת הקנה לי חצי שעה של המתנה עד שהבוגרים יועילו בטובם להתחיל עם הקרנת הסרטים, כשבינתיים שתיתי לי מהכיבוד הקולינרי שהיה במקום- ציאניד סגול בחסות סופר-דרינק.

הסרטים היו משעעמים, שלא יהיה לכם ספק בכלל. היה משעמם ורוב הזמן סמסתי לבחור הטוב שאיתו הייתי צריכה להיפגש מאוחר יותר לסושי כהזדהות עם יפן. בין לבין הפרעתי לחברה שלי בהערות ציניות ומרושעות על איכות הסרטים (שדווקא חלק מהם היה לא רע) שהזכירו לי את ימי תקשורת העליזים מהתיכון. בשש וחצי הייתה הפסקה ובה שוב זכינו לכיבוד ושתייה איכותית בשלל צבעי סופר-דרינק...

כמו כל נקבה אחרי שעתיים וחצי של בהייה נאלצתי להתפנות אך בשל תור ארוך שהשתרך בשירותי הבנות מחוץ לכניסה הלכתי לי לשרותי הגברים בהם זכיתי להערות סקסיסטיות ועדינות על מיני ופריצותי. אחרי שעשיתי את מה שעשיתי והתכוונתי ללכת ניגש אליי אחד הגברים שהיו בשירותים כשנכנסתי והתפעל מאומץ ליבי (?!) ואמר שוודאי הסרט שלי יהיה חתרני ואמיץ ממש כמוני (?!?). אחרי סמול טוק הזוי שמחתי ללכת משם ולפגוש את הבחור הטוב.

למעשה קבענו להפגש בשמונה אחרי שיסיים את עבודתו. כך שנאלצתי לשרוף שעה וחצי בדרך זו או אחרת.

אחרי שליוותי את חברה שלי והמתנתי איתה לאוטובוס (לא מטוּב ליבי אלא משום שהיה לי הרבה מאוד זמן לשרוף), חזרתי לכיוון אבן גבירול.

יש לי מן בעיה כזאת כשאני הולכת לבד בת"א וזה קורה לי כמעט בכל הזדמנות, כשאני הולכת לבד תמיד פונים אליי אנשים מוזרים ומתחילים איתי בשיחה. זה נשמע הזוי, אבל זה קורה לי בכל פעם ותמיד השאלות הן בנליות על... אהבה (דרך מטופשת להתחיל עם בנות).

אז אתמול עצרו אותי שני בחורים ושאלו אותי אם אני מאמינה באהבה וירטואלית כזו שפוגשים בפייסבוק, ואחרי כמה דקות שדיי יבשתי אותם ולא היה לי כוח לגלות מה מצפה לי בהמשך השיחה המשכתי בדרכי. כבר שרפתי חצי שעה...

את השעה הבאה העברתי עד לבואו של הבחור הטוב כשאני יושבת לבד בפאב על הבר מדברת עם הברמן, עם גבר כבן 50 שישב לידי ושרה יחד עם הברמן את השירים שהתנגנו ברקע. זו פעם שנייה שאני עושה את זה החודש וזה מתחיל למצוא חן בעייני.

אף אחד לא מזיין לי את השכל, אני מקשיבה למוזיקה וכשמתחשק לי לדבר עם מישהו אני מדברת עם הברמן. קצת פתטי ובודד... אבל מזמן שלא נהנתי כך מבירה. אחרי כמעט שעה הגיעה הבחור הטוב ואחרי הבירה סוף סוף אמרתי לו (שוב) מה אני מרגישה.

התחלתי לגמגם על רגשות ובלבול מרגשות ושאני מעדיפה שאת הקטע הפיזי שהתחיל בינינו נעצור כי זה רק מבלבל אותי עוד יותר.

בהתחלה שמחתי לגלות כשהוא אמר שהוא מרגיש בדיוק כמוני רק שהוא לא יכול להתחייב כרגע ולהיות עם מישהי בזוגיות... ואז שוב התעצבתי..

אני פשוט לא מבינה אם הוא אוהב אותי למה הוא לא רוצה להיות איתי...

אחרי שהלכנו מהפאב אכלנו סושי ואז הערב המשיך לא כמו הערבים הנעימים שבד"כ יש לנו, אל שהפעם האווירה התעכרה והיה לי מוזר לדבר איתו.

מקווה שזה יעבור בקרוב.

והיום בערב שוב- בירה. וגם מחר... וגם בשני... אומרים שזו מצווה לשתות, אני אומרת שזו תחילתה של ידידות מופלאה.

שפחתכם.