משועממת כרונית...

הדברים שנאמרו לי בסופשבוע הזה הם יותר מידי בשבילי. זה לא נראה לי אפילו הגיוני. זה נראה כאילו זה לא קורה לי אלא למישהי אחרת. יותר מידי וידואים וגילויי לב.

יש לי ידיד מהלימודים שלדעתי כבר הזכרתי אותו פה, שאמר לי לכל אורך הסמסטר שאני מוצאת חן בעיניו. זה התחיל עם זה שהוא אמר לי שהוא אוהב את החיוך שלי והסתיים בסוף הסמסטר כשאמר לי שהוא חושב שהוא מאוהב בי.
לאורך כל תקופת המבחנים דברנו מידי פעם והוא רצה להפגש או ללמוד למבחן ואיכשהו התחמקתי מזה כי לבחור יש חברה.
ביום חמישי האחרון הוא התקשר אליי ולא יכלתי לדבר איתו כי נפגשתי עם ידיד שלי. והיום התנהלה השיחה.
היא נפתחה בוידוי כשאמר לי ש"בא לו עליי" והמשיך עם זה שהוא דיבר עם חברה שלו עליי (!) וסיפר לה מה הוא מרגיש (!!) כשלבסוף אמר שחברה שלו מעוניינת לצרף אותי איתם לשלישייה.

כמה אדיב מצידם :) כמובן שסירבתי... למרות שכעת אני שוקלת שוב את ההצעה. זה נראה לי מגניב ולו רק לצפות מהצד.

השיחה המשיכה עם כמה מחמאות מצידו שעד עכשיו גורמים לי להסמיק ו...ובכן לעוד כמה דברים :)

אז אחרי יום נוראי למדי אני הולכת לישון עם חיוך ואגו מנופח :)

שפחתכם.