משועממת כרונית...

אני עצבנית בטירוף. ויותר משאני עצבנית על האדם הספציפי שאליו אני מתכוונת, אני עצבנית עלי!
לחבר טוב שלי היה אתמול יומולדת (מזל טוב) ויש לו חבר שהוא כל הזמן מעליב אותי. אז אתמול כרגיל קבלתי את ההשפלה הרגילה שלי ממנו. וקמתי הבוקר עצבנית, מרירה וקצת עצובה על זה ששוב נאלצתי לסבול את זה... ואני לא חושבת שאני בנאדם שנעלב בקלות אבל הדברים שהוא אומר לי חודרים אלי מתחת לעור. לא אמרו לי כאלה דברים מאז גיל 9.

לכאורה, זה אכן מצב אידיוטי ומפגר ושנינו עברנו את כיתה ג'. אבל פשוט בכל הזדמנות הבנאדם מעליב אותי, עוקץ אותי, יורד עלי ומה לא. פעם אחת ישבנו כמה אנשים בפאב ואחרי הדברים שהוא אמר לי קמתי והלכתי הבייתה עם דמעות בעיניים. הוא יודע שזה פוגע בי ודברנו על זה לא מעט ולא פעם אחת אחרי שנפגשנו הוא שלח לי הודעת התנצלות בפייסבוק על ההתנהגות שלו. אבל אני לא מבינה למה זה צריך להגיע בכלל למצב הזה מלכתחילה...

הוא כל פעם מעיר לי על זה ששכבתי עם שניים מהחברים שלו ויורד עלי על זה. בהתחלתי חשבתי שהבחור אולי מחבב אותי בדרך מעוותת ומפריע לו שהייתי איתם, וכמו שבכיתה ג' מושכים לבנות בצמה במקום להגיד לי מה הוא מרגיש אז במקרה שלו הוא צוחק עלי ולועג לי. ואפילו שאלתי אותו אם הוא מרגיש אלי משהו וזו הסיבה שהוא ככה מתנהג אלי אבל הוא הכחיש בתוקף. ואז אולי כדי להוכיח לי שלא הוא התחיל להעיר לי על המראה החיצוני שלי, אם זה מתי שהסתפרתי אז זה היה על התספורת ואח"כ על מבנה הגוף שלי ועל זה שאני שמנה. זה פשוט לא מפסיק. אני מרגישה בגן...

ושלא תבינו אותי לא נכון, אני באמת מחבבת את האיש בדרכו שלו, הוא איטנלגנט ואני יכולה לדבר איתו והיו לנו שיחות ארוכות אבל אי אפשר לדעת פתאום למה לצפות ממנו ומתי הוא יעליב אותי בפעם הבאה.

ופשוט נמאס לי מכל הסיטואציה הזו ושאני מעמידה בה את הידיד שלי שמעיר לו על זה ואז אני מרגישה כמו ילדה מפגרת שצריכים שיעזרו לה להתמודד עם הבריון שמציק לה.

זה מצב כל כך מטומטם... פעם אחת הוא אפילו גרם לי להמנע מלצאת עם ידיד שלי רק מתוך ידיעה שגם הוא יהיה שם.

פשוט נמאס לי. ואנחנו באמת שכבר לא נפגשים אלא רק בנסיבות כאלה כמו ימי הולדת כי פשוט אני לא יכולה להיות בסביבתו, ואף פעם אני לא יודעת אם אז הוא יהיה נחמד אלי או לא.

זהו, הוצאתי את העצבים. בערך.

תודה