משועממת כרונית...

אני אוהבת להיות בבית בשעות האלה, שכחתי עד כמה.
ביטלו לי את השיעור הראשון אז החלטתי לא ללכת לשיעור השני ולהשאר בבית עם התה והלימון והספרים הישנים ולבזבז את השעות המתות בפייסבוק עד שאפגוש בידידי האהוב שהזנחתי קצת לאחרונה.
היה נורא כייף לקום בשמונה בבוקר במקום בשש, ולהסתובב לצד השני ולחזור לישון לעוד כמה דקות (זה היום של העוזרת, כך שאסור לישון עד מאוחר בימי שני. אלו הן הוראות מגבוה. ז"א אמא...)

בכל אופן, כשהשגרה הופכת לשגרה ואתה רגיל לקום בבוקר בשעה מסויימת וללכת לתחנה מסויימת יש את האנשים האלה שאתה פשוט מצפה לראות שם כל בוקר. זה קורה לי עם שלושה גברים.

אני אוהבת לקחת את האוטובוס של שבע וחמישה לאריאל, הוא אומנם מגיע לאריאל כמעט 45 דקות לפני השיעור הראשון אבל זה משאיר לי דיי זמן לקרא את העיתון או איזה ספר, לקנות תה בקיפטריה ולשמוע כמה שירים כדי להרגע. כשאני לוקחת את האוטובוס של שבע וחמישה אני יודעת שבדרכי אל האוטובוס אני אראה ואריח את Scarface. Scarface הוא גבר יפייפה שהולך בכיוון הנגדי לי בדיוק ברבע לשבע בבוקר. יש לו ריח מושלם של בושם גברי מחרמן והוא אחד הגברים היפים שראיתי, הבעיה היחידה שיש לו (שלדעתי היא ממש לא בעיה) אלה הן שתי צלקות ארוכות ועמוקות לאורך לחיו השמאלית. מה שעושה אותה ליפה עוד יותר. אני כבר מכירה את הבגדים שלו ואת צורת ההליכה כשהוא מגיעה מולי. אנחנו מחליפים כל בוקר מבט חטוף אחד בשני ואחרי שהוא חולף על פני עם הבושם שלו אני מחייכת לעצמי בתקווה שהוא עושה אותו דבר כשאני חולפת על פניו. אשליות כמובן...

שני הגברים האחרים הם חברים לעבודה. כל אחד מגיע כמה דקות אחרי השני, הראשון מגיעה מאוטובוס מרמת אביב והשני מאוטובוס מרחובות. הם שיפוצניקים אני מניחה, תמיד על המכנסיים שלהם יש צבע וסיד ואוסף אותם סטיישן מאובק מחומרי בניין תמיד באותה שעה כל בוקר.

בפעמים הראשונות כשהסטיישן הקדים וחיכה לבחור שמגיע מרחובות, להלן הסטאלן החביב עם השיער הבלונדיני הארוך עד הישבן (אחח איזה שיער יפה יש לו...) שמגלגל לעצמו סיגריה ברגע שהוא יורד מהאוטובוס. יש לו לפעמיים אוזניות גדולות מאלה שמכסות את כל האוזן, הוא תמיד נועל נעליים כבדות ויש לו קעקועים לאורך שתי הרגליים (אני מניחה ומקווה שגם במקומות אחרים). בימים שהסטיישן הקדים והנהג והבחור השני כבר חיכו לו ברכב הוא תמיד היה בא לפתוח את הדלת האחורית הימנית של הרכב שקרובה למדרכה ותמיד הם היו אומרים לו משהו (אני תמיד עם אוזניות, כך שאני לא ממש שומעת את השיחה שלהם) והוא היה הולך לפתוח את הדלת שמאחורי הנהג. בפעם העשירית שהוא בא לפתוח את הדלת הימנית רציתי לקום ולשאול אותו מתי הוא כבר יבין שהדלת הזו לא נפתחת !?! לבחור השני שמגיע מרמת אביב יש את הבייב-פייס הכי חמודות בעולם. הוא נראה כ"כ עדין לעומת הבחור השני. הם בקושי מחליפים מילה כשהם מגיעים בבוקר, רק אומרים שלום אחד לשני וכל אחד יושב בשקט על הספסל עסוק בעיניו עד שהסטיישן מגיע ולוקח אותם.

זהו, אין לפוסט הזה ממש פואנטה. פשוט התחשק לי לכתוב משהו ואין תוכן בפייסבוק...

אני מניחה שאלך להכין קצת שיעורים :/

שפחתכם.