לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

משועממת כרונית...


עשרים ושמונה ימים...שש שעות...ארבעים ושתים דקות...שנים עשר שניות...אז העולם הסתיים.

Avatarכינוי:  היפשושית

בת: 40

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2010

My Beautiful Dark Twisted Fantasy


(ברק: יצירת המופת Kanye West - My Beautiful Dark Twisted Fantasy)


אני לא נוטה לענות לטלפון כשהוא מצלצל בבית. גם אם הוא יצלצל שעה, אני עדיין לא אענה. זה אף פעם לא בשבילי לכן זה מיותר לענות ולהקלע לשיחות חולין לא מעניינות ומטרידות בדרך כלל.

לכן זה היה אקט מוזר מצידי כשעניתי לטלפון והצד השני נשמע אפילו מופתע עוד יותר לשמוע אותי. זו הייתה דודה שלי ואחרי שיחת החולין הקצרה של מה שלומי ואיך בלימודים היא אמרה לי שאמא שלי לא מפסיקה לדבר עליי לאחרונה. מה שקצת הפתיע אותי לאור העובדה שאנחנו לא מדברות במשך חודשיים וחוץ ממשפטים עיניינים אין לי כל קשר איתה. היא אמרה שהיא לא מפסיקה לדבר על זה שירדתי במשקל לאחרונה וכמה יפה אני נראית וכו' וכו'.

אמא שלי תמיד נהגה לשבח אותי ולהגיד עליי דברים טובים בפני אחרים אבל אף פעם לא בנוכחותי או לי אישית כדי חלילה לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי. מתרגלים לזה אחרי 24 שנים ואז הולכים לפסיכולוג. בדר"כ זה עובר.

ואז היא שאלה אותי איך עשיתי את זה. יכלתי להגיד לה שכשאני בדכאון או מאוהבת במישהו אני לא יכולה לאכול וכרגע זה שילוב של שניהם, אבל העדפתי להגיד בולשיט כזה או אחר.

למעשה ירדתי מעל 15 קילו מאז גיוסי לצבא רק בגלל הסיבה הזאת. אי יכולת לאכול זו דיאטה מצויינת !

לפני שבועיים נאלצתי גם לסדר את ארון הבגדים בשל אי סדר ששרר בו ואיכסנתי מכנסיים ממידה 46, 44, 42 ועכשיו המידה הנוכחית היא 40. וכך גם החולצות אוכסנו, לפי מידות- XL , L ועכשיו הנוכחית היא M. הארון שלי היה נראה כמו חנות בגדים, מסודר לפי מידות.

כן זה נחמד, ואנשים שלמדו איתי בתיכון ופגשתי לאחרונה מסיבות כאלה ואחרות אמרו לי שהם לא זיהו אותי מסיבה זו ולאחרונה התחילו איתי, יצאתי והייתי עם גברים שלעולם לא היו משתינים לכיווני במידותי הקודמות, אבל זה רק מעציב אותי עוד יותר וגורם לי להערכה עצמית נמוכה כשהייתה.

אני עדיין מרגישה כעורה ושמנה. וזה לא משהו שאף פסיכולוג ישנה. אני יודעת, ניסיתי.

ובכלל כל יום אני שוקלת אם לחזור לשאול או לא. אני אומרת לעצמי שלא, כי אני רוצה לראות לאן המצבי רוח האלה יביאו אותי הפעם :)

כרגע אני בערך יוצאת עם מישהו, עם הבחור מלפני שני פוסטים. משום מה אני לא אופטימית במיוחד בגלל שזה too good to be true...

אז אני פשוט נהנית איתו כשאנחנו ביחד עד שימאס לו ממני.

ויש לי איתו גם בעיה נוספת. היא קצת מוזרה והיא קשורה לשורות הקודמות שנכתבו. 

אני לא מפסיקה לחשוב על האקסית שלו כשאני איתו. אני מכירה את האקסית שלו לפני שהכרתי אותו ורק מאוחר יותר גילתי שהם היו זוג, יש לנו חברים משותפים. היא פשוט מושלמת. היא יפייפה ויש לה גוף מושלם וכל הזמן שאנחנו ביחד אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליה ולעשות השוואות בינינו ואז אני מתחילה לחשוב האם גם הוא חושב עליה ועושה השוואות כאלה. זה מעוות, אני יודעת.

זו סיבה נוספת שבגללה אני לא צופה לקשר הזה עתיד למרות שאני דיי אוהבת את הבחור, מסתבר.

 

 

שיר עצוב, Blame Game - Kanye West

(אני לא יכולה להפסיק לשמוע את הדיסק שלו בלופ, הוא ממכר ויפייפה. אין ספק שהאיש גאון)

 

 

 

 

שפחתכם.

נכתב על ידי היפשושית , 3/12/2010 11:59  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



73,974
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להיפשושית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על היפשושית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)