קמתי מנומנמת משנת צהריים לפני מספר דקות. למעשה חזרתי לישון צהריים בשבוע-שבועיים האחרונים ואני מרגישה קצת לא נעים מעצמי.
בארבע השנים האחרונות לא היו כ"כ חיים. הייתי עובדת 9-11 שעות ביום, הייתי חוזרת מהעבודה מאוחר בערב, עייפה, בלי שום כוח לדבר עם מישהו והיו לי אולי שעתיים-שלוש פנויות והייתי הולכת לישון. כך פחות או יותר הסתכם היום שלי.
עכשיו זה שונה, יש לי עודף זמן לעצמי. בשל המערכת הנוחה שלי אני מוצאת את עצמי שלוש פעמים בשבוע בבית כבר בשתיים בצהריים, שאפילו בזמן שהייתי בתיכון הייתי חוזרת מאוחר משעה זו. אוכלת, קוראת עיתון, קוראת ספר, ישנה צהריים. יש לי כ"כ הרבה זמן עודף. למזלי עד עכשיו לא נתנו לנו כ"כ הרבה שיעורים, אז בין כמה תרגילים בסטטיסטיקה או כמה מאמרים יש לי הרבה מאוד זמן פנוי.
חזרתי לקרא וממש הרבה, אני נוסעת הרבה לת"א, אפילו סתם בשביל להסתובב ולנקות את הראש.
למעשה החיים שלי לא כ"כ רעים כרגע. אפילו הם דיי טובים. אף פעם לא זכור לי שהיה לי כל כך הרבה זמן פנוי ובאמת עשיתי בו משהו לעצמי.
אולי אמצע לי עוד איזה תחביב או תחום עניין כזה או אחר.
אפרופו תחומי עניין, הפנמתי כבר את העובדה שזה לא ממש יקרה ביני לבין ה"בחור הטוב". לא נראה לי שהוא כבר בעניין. זה קצת מעציב אותי, אבל הוא רק מצטרף לרבים אחרים שלא היו מעוניינים בי אז עוד אחד זה כבר לא ממש משנה. :)
עד לכאן סעיף ההתבכיינות לפוסט זה, אני באמת מרגישה טוב בתקופה האחרונה אז אני לא אגרר לזה...
למרות עודף הזמן אני משום מה מתקשה לכתוב פה. אין לי שום דבר חכם להגיד אז אני מעדיפה לשתוק, כמו שאמרה היפה בנשים.
אוף, קמתי עם כאב גרון מטורף.. אני אלך לעשות לי תה.
שבוע טוב
כן, אני יודעת שזו נינט.. אבל אני ממש אוהבת את השיר הזה
שפחתכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית