משועממת כרונית...

סיימתי לראות עכשיו את העונה של "מחוברים" והיה לי עצוב. אני מודה של"מחוברות" אף פעם לא ממש התחברתי וזאת למרות שקראתי בקביעות את אוסף ההגיגים ואת דודה מלכה, אבל משהו שם מבחינתי לא עבד עליי ולא 'התחברתי' אליהן עד הסוף. עד שהגיעו המחוברים. תמיד התחברתי יותר לגברים, זו עובדה ואני אוסיף ואומר שבחודשים האחרונים הם אפילו היו אחת הסיבות העקריות למצבי הרוח ההפכפכים שלי. כל פרק בערך גרם לי להרגיש טוב או רע לפי תוכנו וכך השפיעה על היום שלי. עצוב משהו...

כמו רוב נשות ישראל גם אני הייתי רוצה לחלוק את מיטתי הזוגית עם לא אחר מאשר שי גולדן אבל לא יכלתי שלא להתאהב ברן. באומללות ובסבל הבלתי נסבל שלו שלפעמיים גרמו לי לרצות לסתור לו ולפעמים למצוץ לו אחרי שהוא מתלונן שאשתו לא מוצצת לו.

כפי שחלקכם יודעים בין אם ראיתם את הסדרה או קראתם את הרכילות האחרונה שהוא ודנה ספקטור המחוברת הם זוג, אז למי מכם שלא ראה את הסדרה, בפרקים האחרונים הוא מספר עליה ועל איך שהתאהב בה ונורא הזדהתי איתו. למרות שבחיי לא חוויתי אף פעם זוגיות לטווח ארוך ולפיכך לא בגדתי אף פעם וגם אין בי את יצר הבוגדנות אם תקראו לו כך, אני לא יכולה שלא לא לתהות לעצמי ולשים את עצמי במקומו. אני לא מאמינה שאנשים לא בוגדים, ואני לא מאמינה שאם איי פעם אהיה במקום כזה אוכל להגיד על עצמי שלא אבגוד. כן זה נורא ולא מוסרי אבל מי כמוני יודעת שאי אפשר לחשוב בהגיון כשהכוס או הזין מתפקדים.

בתיכון למדנו את הרומן מאדאם בובארי ואני זוכרת שבאחד הדיונים בכיתה הותקפתי על ידי שאר בני כיתתי בגלל שגוננתי על אמה בובארי, על התנהגותהּ ועל הבגידות החוזרות שלה. אציין שהותקפתי הן מצד הבנות והן מצד הבנים, שניהם אמרו שהיא בלתי נסבלת ולא הבינו איך היא יכולה לבגוד בבעל שכ"כ מעריץ ואוהב אותה. כבר אז הבנתי שכל בני האדם צבועים ומשקרים לעצמם. ושאני שונאת את הכיתה שלי..

השבוע אחד הידידים שלי אמר שכל מי שאני רוצה אני משיגה. ובמשיגה הוא התכוון לזה שרציתי מישהו ובסוף הזדיינו. האמת היא שבשנים האחרונות זה אכן כך קורה. אין לי מושג איך זה קרה, למה ומה השתנה, אבל אני יודעת לומר שיש בי מן דחף נקמנות למין הגברי על כל השנים שאני רציתי מישהו והוא לא רצה אותי והייתי על תקן הידידה/האוזן הנשית הקשבת ולא יותר מזה. אף אחד לא ראה אותי כ"חברה" בת זוג או מישהי להזדיין איתה.

בשנים האחרונות זה השתנה וכעת אני חווה את הדבר ההפוך, מה שגרם לי בין הייתר להתחיל טיפול כי עכשיו אני רק "זאת שבמזדיינים איתה".

לא יודעת מה אבד שם באמצע. אולי אני באמת לא ה"girlfriend material" עובדה שאין אף אחד שבאמת רואה את זה.

טוב, דיי להתבכיין

יש שיעורים בפסיכולוגיה.

מחוברים גורם לי לחשוב יותר מידי, בעצם מזל שזה נגמר.

שפחתכם.