משועממת כרונית...

בעודי מדפדפת בנייד בהודעות סמס ישנות, אבל ממש ישנות... לפני שנה ושנתיים, פתאום זה הכה בי.

אני גבר. לא מהסוג הלסבי, בוצ'י בסגנון נועה דוייטש במראה החיצוני, אלא מבחינת התנהגות ואישיות. ונכון, הזכרתי זאת לא פעם אחת ואני בטוחה שאם חברים שלי יקראו את זה הם לא ישמעו מופתעים, אבל אחרי שקראתי כמה הודעות ולכולן היו תוכן מיני בסגנון של "טוב, מתי את באה לפה" שלא משתמש לשני פנים זה הכה בי.

אני שותה כשרע לי, כשמשעמם לי אני רואה פורנו ומאוננת תוך כדי, כל הסרטים האהובים עליי (למעט וודי אלן כי זה פשוט איכות) הם גבריים-אלימים,

תמיד היו לי מלא ידידים בנים מגיל צעיר, תמיד הייתי איתם ב"חבר'ה" ואז הם היו מספרים לי שהם מאוהבים בחברות שלי (בזמן שאני הייתי מאוהבת בהם כמובן), אחד החברים הכי טובים שלי אפילו קורא לי "אחי" מידי פעם והיו פעמים שלפעמים התפלק לו גם "גבר" (כן, כן... זה נכון דים).
אף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית, אני לא יודעת מה עושים באחת כזאת, כי תמיד הזדיינתי איתם כמה חודשים ואז זה נגמר.

תמיד כשחברה שלי מספרת על הריבים שלה עם בן זוגהּ, אני תמיד בצד שלו (איזו חברה מגעילה שאני, אבל תמיד הצד שלו נשמע לי הגיוני יותר)

תמיד הייתי בוטה. פאק, אפילו כל מילה שניה שיוצאת לי מהפה זה זין... לפעמים אני אפילו מביכה את החבר ההומו שלי בתיאורים מיניים (אני באמת צריכה להפסיק להגיד לידו רימניג ופיסטינג כל הזמן, זה רק מחרמן אותו...)

ואפילו בזיון האחרון שלי אני עשיתי את רוב העבודה.

אז כנראה שהגיע הזמן לשנות את זה, כי גברים לא ירצו לצאת עם אחת כמוני.. בשביל זה יש להם את החבר הכי טוב שלהם.
אבל אני לא יודעת להיות נשית ועדינה, אני כל הזמן תוקעת גרבצים בעבודה בקולי קולות.

לא יודעת מה לעשות...

שפחתכם.