"הייתי מכורה לתךחושת הרעב,בכל שנייה אפשרית עשיתי ספורט,כמה שיותר חזק בכמה שיותר זמן.
הקילוגרמים נשרו במהירות,וכך גם שימחת החיים."
freez בת 15 מהבלוג.
האמת,כששואלים אותי מתי זה התחיל,אני א כל כך יודעת כיצד להגיב.
בעצם,זה לא ממש התחיל מעולם,
זה היה שם מהרגע בו נשמתי את נשמתי הראשונה.
עד היום,יש לי זיכרונות מילדה בפאקינג כיתה ב' שמסרבת לאכול שוקולד,ילדה בת 5 שמסתכלת על חברתה הרזה בקינאה...
מתי התחלתי ליספור קלוריות?כבר בכיתה ד',אז גם התחלתי להתעסק בספורט אובססיבי למטרת הרזון.
ההתפרצות האמיתית הייתה בסוף כיתה ו'.
בתקופה המלאה ביותר שלי.
שקלתי אז,50 ק"ג על 159 ס"מ. היתי מסתירה את הגוף שלי ומתביישת בו.
מעולם לא אהבתי את המראה שלי
תמיד קינאתי בבנות יפות ממני,רזון ממני...הייתי נערה מפותחת יחסית לחברותיי השטוחות,מה שגרם לי להאמין שאני שמנה,מכוערת,לא שווה..
את הדיאטה,תיכננתי להתחיל בשלושה ימי צום. אני חושבת שבהחלט היתי מצליחה,אם רק אמי לא הייתה מתעקשת להשגיח עליי ב8 עיניים.
הייתי מכורה לתךחושת הרעב,בכל שנייה אפשרית עשיתי ספורט,כמה שיותר חזק בכמה שיותר זמן.
הקילוגרמים נשרו במהירות,וכך גם שימחת החיים.
הייתי מלה ימים שלמים בבהייה במראה,וחיפוש אחר מה כדאי עוד לשפר,כמה כדאי עוד לרדת.
המחזור,נעלם. לא הייתיבתת משקל,ולא הרעבתי את עצמי,עם כי בכל זאת,אחוזי השומן הנמוכים גם ככה שהיו לי בגוף צנחו ל17.
לאט לאט התחלתי לאבד את הכל.
את כל האנשים,החברים,המכרים.
היתי אובססיבית נורא,יכולתי לשבת שעות מול השעון עד שהייתי בטוחה שעברו 3 שעות מאז הכנסתי דבר מאכל לפי,זה הי הנותן לי את האישור לאכול את הארוחה הבאה.
את הפגישה הראשונה עם הדיאטנית לא אשכח בחיים,היא טענה כי אני על גבול המשקל התקין,ושאני רק צריכה לישמור עליו. לי לעומת זאת,זה ניראה נורא.
השאיפה הייתה ונותרה תת משקל.
נלחמתי על כל ק"ג,אלכתי מסודר להחריד,אובססיבית כלפי כל תיק טק או מסטיק שנכנסים לפה,סופרת צעדים ומטרים בריצות,סופרת מידות,שניות,שעות,\...החיים שלי הפכו למספר אחד גדול.
תת המשקל לא איחר להגיע.
המשקל הנמוך ביותר שאליו הגעתי,היה 42 ק"ג,על 160.כיוון שהייתי ספורטאית,ניראתי ממש כשלד מהלך.
הייתי חותכת,מתרחקת,בוכה,כואבת.
אבל דבר אחד לא שחכתי
את הבריאות שלי.
התחלתי טיפול,ושיתפתי את כל הפעולה הנדרשת,זו הייתה מלחמה אישית,על הדבר הכי רציני בעולם
על החיים שלי,שכל כך רציתי חזרה.
למחזור,לקח שנה וחצי לחזור.
לכפיתיות לקח שנתיים להעלם.
לדיכאון ולבריאות האמיתית,עוד ייקח זמן.
אבל אני בהחלט במקום אחר לגמרי
עם 51 ק"ג על 162 ס"מ,גוף בריא,וחרדות פה ושם.
אבל,אני יודעת שזה עדיף ככה.
עם היו נותנים לי להחזיר את הגלגל לאחור,ולשנות דבר אחד,ללא ספק,הייתי חוזרת לתקופה המאושרת ביותר בחיי,ומשאירה אותה כזו.
ליברוח,מהחיים באמצעות אובססיות,חתכים,פגיעות,כאבים,פחדים,אשליות,הזיות ודממעות,זה לא הגיוני.
זה כון שיש לי על מה לעבוד,ונכון שאני עוד רחוקה מלהחלים,אבל,אני בהחלט מרגישה בשיפור.
זיכרו דבר אחד-החיים שלכן,לא שווים שום רזון שבעולם.
freez,הקצת יותר בריאה מפעם,הרבה יותר מאושרת.
(אנורקסיה לא מתבטאת רק בתת משקל וחוסר אכילה,אני באופן אישי הייתי אוכלת 1200 ק"ל בתקופה הגרועה ביותר לי.היא מתבטאת ברצון לישלוט על הגוף בעזרת האוכל,ובעיוורון המוחלט כלפי הסביבה.)
ככל שנפרסם יותר מקרים, ככל שננסה לשנות אנחנו נצליח ובזה אני בטוחה. נפתחה טבעת "נלחמים בהפרעות אכילה" וכל אחד שתומך מוזמן להצטרף.
אני מחכה לסיפורים שלכם וכול תמיכה נוספת בבלוג ועזרה להפיצו תתקבל בברכה.
לכל אחד שיש אפשרות לעזור לי ברכישת מנוי לבלוג, זה יעזור לי בהרבה להפיצו וכמו כן יקל מאוד בפרסום הפוסטים, אני אודה מאוד, לי אישית אין כעת אפשרות כזאת.
לינט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
