את שונאת את הרגע הזה,אבל כשהוא מגיע את מתמודדת איתו,אפילו מתעללת בעצמך,מקללת את עצמך.

לבחור בגדים למחר,להביט בעצמך עירומה מול המראה.

שמנה,שמנההההההה,שמנהההההה!! את כמעט צועקת את זה בכל הבית.

כל הארון כבר על המיטה,כי כל דבר שאת מודדת את מדמיינת כמה שזה יכול להיות יפה על החברה הרזה שלך וכמה שאת שמנה.

וזה אוכל אותך, את חושבת לעצמך ..

איך אנשים מדברים איתי? למה שהם ידברו עם מישהי ככ מכוערת ושמנה? אני עושה בחילה לעצמי,אז איך להם לא?

והחברים אומרים שאת חסרת ביטחון. ואת נחנקת.. אלוהייייים שמישהו יוציא אותי מהכלא הזה,מהגוף השמן הזה.

חוסר בטחון עצמי.

ככה זה מתחיל.....