אני הדר(שם בדוי כמובן) לפני 7 שנים כשעוד הייתי בחטיבת הביניים, לא הייתי הילדה הכי "מושכת" בקרב הבנות:

הייתי שמנה, לא מאוד, אבל שמנה, והילדים ממש לא עודדו ופירגנו, להפך. הם היו צוחקים עלי, מחקים אותי, נוגעים לי בבטן ואומרים "איכס! זה רוטט", ודברים מאוד מעליבים.

יום אחד יצאנו למסיבה ורקדתי, נהנתי, השתחררתי, שכחתי מהמראה שלי לגמרי.

עד שאיזה ילד מגעיל זרק עלי כוס קולה וצעק "איכס!! שמנה!! אל תרקדי, אני עוד אקיא".

יצאתי משם, בוכה, בחיים שלי לא בכיתי ככה. אף חברה לא הייתה לצידי, כולם עמדו שם וצחקו.

באותו רגע החלטתי! במשך שבוע לא הכנסתי כלום לפה חוץ ממים וחסה, זה כל מה שאכלתי. בהתחלה הייתי אוכלת המון חסה, זה בכלל לא המילא אותי, הייתי חייבת עוד, אבל הגיע לי המחשבה לראש "אל תאכלי כל כך הרבה חסה! זה ישמין אותך! תוכלי קצת" התחלתי לאכול הרבה פחות, כמעט ולא, הגעתי למצב של 3 עלים ביום, בוקר, צהריים, וערב.

הייתי יורדת המון, ירדתי 20 קילו בחודש, הייתי כל כך גאה בעצמי. חשבתי שהגעתי להישג אדיר!

התחילו להחמיא לי על המראה, התחלתי להתאפר, לעשות פן כל יום, נראתי מצויין, והמשכתי עם הדיאטה הרצחנית שלי. חשבתי שכשאני אהיה גדולה אני אזכר וכל כך אתגאה בהתמדה שלי.

הגעתי למצב שבכלל לא הייתי רעבה כבר, אוכל גרם לי להקיא, כל מה שאכלתי זה חסה, רק חסה.

היה לנו טיול שנתי בבית הספר, כל כך התרגשתי, כולם קנו ממתקים, חטיפים, ומה אני הבאתי..חסה, וירקות (בשבילי זה כמו חטיפים).

התחלנו לטייל, ללכת, הרגשתי כל כך רע, הראש שלי הסתחרר והיו לי בחילות. התעלפתי.

לקחו אותי לבית החולים ושם גילו שאני מורעבת, חסר לי ברזל, ועוד המון דברים, הייתה לי אנמיה קשה.

ההרים שלי היו בשוק, הם לא כעסו, הם רק עזרו ופירגנו.

עכשיו, אני בת 21 גובה 1.65 שוקלת 60 קילו. חזרתי לנורמה אחרי עבודה מאוד קשה.

ואני מודה לאלוהים! שגרם לי להתעלף בטיול. מי יודע מה היה קורה אם הייתי ממשיכה עם זה.

פורסם בפוליטינט- מוזמנים ללחוץ ולהצביע.