"ואז הינה הופיעה מיה שגרמה לי להרגיש טוב עם עצמי ושמצאה לי פיתרון פשוט :להקיא אחרי האוכל ולחיות באשליה שהכול יהיה טוב אם אני יהיה רזה.. שהאהבה שלי תחזור אליי.. ומאז נידפקו לי החיים מאז אחרי הארוחה אני הולכת מקיאה את הנשמה שלי ואת המעט מצב רוח שנאסף לי מהדברים הקטנים הטובים שקרו לי "

L1 משתפת:

את מכאיבה לעצמך מבחוץ..כדי להרוג את הכאב שיש בפנים..ואת יורדת עוד קילו ואז אוכלת שוב כי את אף פעם לא מרגישה שיש בתוכך משהו הולכת מקיאה את הנשמה ואת המצב רוח המעט שהיה בתוכך ושוב חותכת כדי להיענש ושוב אותו הסרט חוזר על עצמו ואמא שואלת ואבא לא מבין ושתיהם מנסים לעזור וכבר כלום לא עוזר וכולם מתייאשים וכולם כבר עזבו ושוב אני לבד בתוך החשיכה ואולי זה ביגלל שאני לא רוצה עזרה ואולי זה כי אני פוחדת אולי כי היתרגלתי אליה התרגלתי למיה..

כניראה זה התחיל מהבן **** שניסה לדפוק לי תחיים בגיל 13 שניסה לאנוס אותי במסיבה של הבת דודה שלא מבינה למה אני מפסיקה לבקר ואולי זה ביגלל האהבה המזדיינת הזאת שכול כך פגעה בי שהכניסה אותי לסרטים

שאני יהיה רזה הוא יחזור ואולי..זה ביגלל עצמי תמיד הרגשתי אבודה תמיד לא שייכת תמיד ניסיתי להידמות לדמויות שכול כך הערצתי תמיד הרזון הזה שהיה שולט שהייתי ניכנסת לחניות בגדים והמידה הכי גדולה הייתה 2 וגם היא ניראת כמו 0 ואולי זה העולם שמורכב מכול הברביות האלה שכולם כול כך רוצים להידמות ולהרגיש כאלה  עולם של רזים שבו לשמנה כמוני אין מקום בו...אבל עכשיו אני רוצה להוציא רוצה לשפוך את הכול כאן כי אין לי למי לספר את זה עכשיו אני לא מרגישה לבד אני רואה שיש עד בנות שעוברות את מה שאני עוברת ויש כאלה שאצלם זה הרבה יותר גרוע ויש שאצלם זה פשוט ניגמר שאין דרך החזרה והתקווה היחידה לאושר זה למות..

אבל עכשיו אני כאן ואני רוצה לספר רוצה להוציא ורוצה להיפטר ממה שיושב לי על הלב כבר 3 שנים וזה לא משנה כמה שיגידו שאת יפה וזה לא חשוב כמה יחס שיתנו תמיד משהו יהיה חסר משהו בעצמך שאף אחד לא מסוגל להבין ...או אולי לא רוצה אבל יש מישהו שניסה לעשות את זה או לפחות ככה חשבתי...והינה הוא בא ניכנס לחיים שלי וגרם לי להרגיש שאני מאושרת הכול נתתי לו השארתי אצלו את החיים שלי ועכשיו הגוף שלי מיסתובב ריק בלי שום דבר בתוכו שנה וחצי מהחיים שלי ביזבזתי בישבילו ואחרי הכול? גם הוא עזב..ואז הינה הופיעה מיה שגרמה לי להרגיש טוב עם עצמי ושמצאה לי פיתרון פשוט :להקיא אחרי האוכל ולחיות באשליה שהכול יהיה טוב אם אני יהיה רזה.. שהאהבה שלי תחזור אליי.. ומאז נידפקו לי החיים מאז אחרי הארוחה אני הולכת מקיאה את הנשמה שלי ואת המעט מצב רוח שנאסף לי מהדברים הקטנים הטובים שקרו לי והדיכאון חוזר שוב וזה נימאס לכולם שוב אני מוצאת את עצמי לבד..יושבת למעלה עם הסיגריה שכניראה מרגיעה אותי ועם הסם שנותן לי להרגיש טוב לכמה זמן עד שגם ההשפעהשלו ניגמרת ושוב אני חותכת את עצמי בשביל להעניש על זה שאכלתי,אני הולכת אם חולצות ארוכות כדי שאנשים לא יראו לא יסתכלו עלי כאל ילדה מפגרת שירחמו עלי אוי השמנה המסכנה הזאת אני לא מחפשת רחמים רק רוצה שיבינו שלא ישאירו אותי לבד ואז אחרי כמה זמן גם מיה עזבה מיה החברה היחידה שלי אולי כי היא הייתה דמיונית..גם היא עזבה אותי והשאירה אותי עם המחלה הארורה הזאת..אולי עכשיו אחרי 3 שנים של טיפולים של חיים בתוך הבוץ אולי עכשיו אני מתחילה לצאת ממנה אבל אם הזמן הבנתי זו מחלה שנימאצת בנפש שמלווה אותי כול יום ביומו מחלה שהמחשבה על המראה החיצוני מלווה אותי שאני קמה בבוקר עד שאני הולכת לישון..ואולי יש דרך לצאת ממנה יש דרך לראות את האור אחרי כול החושך ואני יודעת שעשיתי את הצעד הראשון אני באתי ושפכתי הכול..ומה שנישאר לי זה רק לקוות ולנסות לצאת מיזה  רק רוצה לחזור ולהיות הילדה שהייתי הילדה שהייתי אוהבת להיות..

רעבה עד המוות, פרוייקט חנית.

"טוב. מה הסוד מאחורי כל ההתעסקות הפתאומית הזאת בזונדה? האמת היא שאריאל סיפר אתמול בישיבה שהוא מצא בתקרה מוחבאות זונדות, סגרים, סוכרזית ועוד ואפילו מכתב הסכם בין מיכל לרעות. לא משנה. היום נודע לי שהזונדות שימשו אותן כדי לשאוב את האוכל מהבטן ומהקיבה וככה לא להשמין. זה חולני מאוד. אבל תחשבו איזה יופי זה במקום לאכול דרך הזונדה אפשר לעשות גם את הפעולה ההפוכה. "

תודה רבה לחכים שהעלה את הסיפורים לנענע. מעריכה זאת מאוד.

כנסו ותקראו.