זהירות, טריגר!!!

"ירדתי מהר מאוד למשקל  42 ק"ג ואז כבר ממש הציקו לי כל מיני בני משפחה וחברים על זה שאני רזה מידי.... אז החלטתי להפסיק עם המשלשלים, ואז זה עוד היה יחסית קל כי הייתי לוקחת ממש קצת יחסית להיום. יום אחד אמא שלי מצאה קופסת משלשלים ריקה בחדר שלי ואז היא רק הבינה שאני באמת חולה"

Fatish בת 20, מספרת לנו את הסיפור שלה בשלושה חלקים, חלק א' לפניכם:

מאז ומתמיד הייתי ילדה רזה, כשנכנסתי למגמת מחול בכיתה ז' ההורים שלי איימו עליי שאם אני לא אעלה קצת במשקל הם יוציאו אותי מהמגמה, אמא שלי תמיד דאגה לשמור עליי מהפרעות אכילה (אירוני לא?)... לא עשיתי דיאטה ולא חשבתי על זה אפילו, להפך הייתי מנסה בכוונה לאכול דברים משמינים כדי לעלות קצת במשקל כי תמיד אמרו לי שאני נורא רזה וזה עיצבן אותי.

אני זוכרת שבכיתה י' התחלתי לעלות קצת במשקל, כשנכנסתי לתיכון שקלתי בערך 43 על 1.60, במהלך כיתה י' עליתי ל49 ק"ג. בסוף כיתה י' חליתי בדיזנטריה שזאת מחלה של חיידק במעיים ובמשך חודש הייתי משלשלת כל דבר וגם לא יכולתי לאכול כלום חוץ מצנימים, אורז ובננות. במהלך החודש הזה ירדתי ל46 ק"ג אבל כמובן ברגע שהבראתי עליתי בחזרה ל50 ובאמצע י"א כבר הייתי 53 ק"ג. בסוף י"א התחילו לנו מלא חזרות להופעות של סוף שנה וירדתי טיפה במשקל בגלל כל החזרות והוצאת האנרגיה והתלהבתי מזה, פתאום גיליתי שאני יכולה לרזות ולהיות רזה שוב.... בהתחלה הורדתי את כל השטויות שהייתי נוהגת לאכול עד אז, כבר לא אכלתי כל מיני במבות, צ'יטוס ושוקולדים בין הארוחות, עד אז הייתי מסוגלת לאכול ארוחת צהריים גדולה ומיד אחרי זה שקית במבה ומרציפן ענקי מצופה שוקולד... חזרתי לאכול שלוש ארוחות ביום בלי שום דבר ביניהן. ירדתי מהר מאוד ל50 ק"ג, לאט לאט גם התחלתי לזרוק את הסנדויצ'ים של ביה"ס ועם הזמן גם ארוחות צהריים... בתחילת החופש הגדול כבר הייתי 47 ק"ג על 1.63 והייתי דיי מרוצה.

בתחילת י"ב חברות התחילו להגיד לי כמה שרזיתי ואיך עשיתי את זה, גם המורות שלי למחול כבר התחילו להתערב ודיברו איתי ושאלו אם אני שומרת על עצמי... אני כמובן נבהלתי מאוד, הכחשתי שיש לי הפרעות אכילה ולא הסכמתי להקשיב לאף אחד,  במיוחד פחדתי שאמא שלי תגלה אז ניסיתי לחזור לאכול נורמלי, אכלתי פתאום סנדויץ' בביה"ס, אכלתי צהריים כמו שצריך, אבל זה לא עזר, בקושי עליתי חצי קילו וישר נבהלתי...

אחרי כמה זמן המורה שלי למחול החליטה לדבר עם אמא שלי ושלחו אותי לבדיקות דם, בבדיקות הכל יצא תקין ועזבו אותי סוף סוף לנפשי, אז אני כמובן המשכתי בשלי.

במשך השנה ירדתי ל46 ק"ג ושמרתי על המשקל הזה כי היה לי חשוב לשמור על הכוחות בשביל כל הבגרויות במחול וכל ההופעות. אבל ברגע שהכל נגמר החלטתי שאני חייבת לרדת עוד. פתאום גיליתי את המשלשלים וזה היה נראה לי גאוני (היום בדיעבד אני יודעת שזאת הייתה טעות חיי להתחיל איתם...).לילה אחד ראיתי תכנית בדר' פיל על בנות שהן פרו אנה ופרו מיה ועל האתרים שלהן באינטרנט וחשבתי שזה גאוני, לא ידעתי שקיימים דברים כאלה והחלטתי להיכנס גם לכמה אתרים.... כמובן שמהר מאוד מצאתי אותם.

אחרי שעיינתי רבות וקראתי והסתכלתי בתמונות מזוויעות הכנתי לי מחברת פרו אנה יפה עם הרבה תמונות של בחורות מאוד מאוד רזות ועם כל מיני טיפים, הכנתי לי גם קופסה בחדר ושם זרקתי אוכל שהייתי לוקחת לחדר כדי שיחשבו שאני לפחות אוכלת משהו בחדר....  ככה במשך 4 חודשים בערך כמעט ולא אכלתי חוץ מבימי שישי ושבת עם המשפחה וגם אז לפעמים הצלחתי להתחמק... בבוקר לא הייתי אוכלת כי הייתי לבד בבית לומדת לבגרויות, בצהריים הייתי אומרת לאמא שלי שחזרה מהעבודה שאכלתי כבר ובערב הייתי לוקחת ארוחת ערב לחדר וזורקת אותה בקופסה שהכנתי במיוחד. ירדתי מהר מאוד למשקל  42 ק"ג ואז כבר ממש הציקו לי כל מיני בני משפחה וחברים על זה שאני רזה מידי.... אז החלטתי להפסיק עם המשלשלים, ואז זה עוד היה יחסית קל כי הייתי לוקחת ממש קצת יחסית להיום. יום אחד אמא שלי מצאה קופסת משלשלים ריקה בחדר שלי ואז היא רק הבינה שאני באמת חולה.... היא ישר תפסה אותי לשיחה ושתינו בכינו כמובן והסכמתי ללכת לטיפול.

תדירות פרסום הסיפורים תרד לסיפור כל כמה ימים ולא פעם ביום כמו בעבר. עקב מחסור בסיפורים.

בבקשה תציינו כינוי וגיל.