את הסיפור הזה שלחה לנו אנונימית נוספת, בת 18.

מאת-אנונימית

מאז ומתמיד לא היתה לי בעיה להקיא,אפילו כשהייתי קטנה כל מחלה קטנה הייתי מקיאה{לא מתוך בולמיה-סתם מתוך רצון לתשומת לב מאמא)-דוחפת אצבע/שתיים לגרון ונגמר הסיפור

ואז באזור סוף כיתה ט' קיבלתי החלטה-אני ארזה{הייתי ילדה מלאה,לא דבה-סתם מלאה}-מדי פעם הדודים צחקו עלי,סבתא צחקה,אמא תמיד אמרה שאני הכי יפה...אבל רציתי סוף סוף למצוא חן בעיני עצמי,בעיני הסביבה,בעיני בנים{חברות וידידים שהעריצו אותי היו לי מפה ועד הודעה חדשה-אך זה לא הספיק}

התחלתי לאכול פחות,כשראיתי שאכלתי קצת יותר מההקצבה פשוט הלכתי והקאתי{בבית-אף אחד לא שם לב,עם הזמן פיתחתי שיטות "להשתיק" את זה}אני החלטתי כמה אני צריכה לאכול-ועם כל שבוע שעבר הכמויות פחתו ופחתו...

לא הייתי חוטפת בולמוסי אכילה-לא הייתי מאשרת את זה לעצמי,צהריים אוכלת סלט-רצה מקיאה אותו וחוזרת לעבוד/ללמוד....

הגעתי למצב שהקאתי 2-3 פעמים ביום...זה היה נורא-והחיוך לא ירד לי מהפנים...

תוך  3 חודשים ירדתי 10 קילו....פתאום התחלתי לקבל תשומת לב מבנים....לקבל מחמאות שרזיתי....

באוגוסט התעלפתי באמצע העבודה עקב ההקאות-זה עורר אותי,הפחיד.... וגרם לי להפסיק להקיא בתדירות כלכך גבוהה...

כל מי שמסביבי נבהל,אמא נכנסה לסרטים שזה בגלל שאני לא אוכלת{וואלה אמא?וזה שכשאני אוכלת אני מקיאה לא שמת לב נכון?}

הגעתי לכיתה י',בחורה רזה,חכמה-כולםםםם היו בשוק מאיך רזיתי,איך אני נראית טוב,ביקשו טיפים{חחחח,אבסורד}

להגיד את האמת,תשומת הלב הזו לא גרמה לי להיות מאושרת,לא גרמה לי להרגיש טוב עם עצמי....בכלל....

התחלתי להקיא לעיתים רחוקות,רק כשרע לי-אכלתי מעט,ולא עליתי במשקל....אפילו קיבלתי מחזור{פעם ראשונה באמצע י'}...

היה לי חבר-ראשון,שזרק אותי...הוריד לי את הערך העצמי עוד יותר....וגרם לי לחזור להקיא בתדירות של פעמיים ביום{לפחות}עד ששוב התעוררתי-אחרי חודשיים...הייתי רזה,מאד אפילו...ועדיין התלוננתי על השומן שהייתי בטוחה כי הוא קיים...

-הכי מצחיק זה שאף אחד לא שם לב,לא במשפחה,לא מהחברים-הייתי מקיאה במסיבות,בארועים כיתתים,ליד כל המשפחה-בכל מקום-והם לא שמו לב לעיניים האדומות,לחתכים על הידיים,לכלום... .

באזור תחילת י'א היתה לי תקופה רעה,של דכאון,חוסר חשק לחיות{אף פעם לא שקלתי התאבדות}-התחלתי לחתוך,חתכים דקים אך עמוקים על הירכיים......גם כשראו את זה סיפרתי סיפורים עד אין סוף.....אף אחד לא שם לב...

מאז יצא לי לעלות קצת במשקל....

וכן,רוב המכרים שלי טוענים שאני נראת מצויין-אז למה אני לא מרגישה ככה???

כרגע אני בי'ב.....לקראת סוף י'ב יותר נכון...

לצערי התדרדרתי בלימודים....

עם הזמן איבדתי הרבה מהחברים שהיו לי...-כי נעשתי פחות ביישנית,כלפי חוץ עלה לי הביטחון העצמי

והחברים שהיו לי לא היו מהבליינים,אז התנתקנו..

את העניין סיפרתי ל2 חברות,אחת שהיא החברה הכי טובה גם כרגע,והשניה שהקשר התנתק איתה..

אותה אחת שאיתי עכשיו,לא יודעת שאני ממשיכה להקיא מדי פעם...כשאני רבה עם החבר,או איתה,או משהו לא מצליח-או בכל מצב אחר של עצב...

אבל היא עדין איתי,תומכת-שמה לב לשינויים בעיניים,בידיים...מנסה באמת לעזור..להעלות לי את הערך העצמי

זהו הסיפור שלי,זהה לרבים אחרים....

עדין אני מקיאה....היום למשל-והכל כי חשבתי שהחבר כועס עלי...

חותכת גם לפעמים-הבעיה היא שקיץ וקשה להסתיר זאת...

כלפי חוץ הכל נראה מושלם-יש לי אמא מקסימה שתומכת,חבר מדהים,חברה מקסימה.,חברות וידידים רבים,עבודה...

אבל כלפי פנים-כלכך הייתי רוצה להיות מישהו אחר,להתנתק מהכל-רק בשביל להפסיק לתקוע לעצמי אצבע בגרון,גם אם לעיתים רחוקות...ההקאה זה כמו חור שחור...כל פעם נשאבים יותר ויותר לתוכו

להשלים עם עצמי הבולמיה לא עוזרת לי,ועכשיו הכל אפילו יותר גרוע-דפקתי את החילוף חומרים ואני משמינה בקלות רבה....

אני אדם חייכן מטבעי,כרגע אני אפילו מאושרת-אבל מספיק דבר קטן בשביל לגרום לי להקיא...לא מאחלת זאת לאף אחת...

תעשו כושר,תאכלו בריא-אבל אל תקיאו או תצומו...זה רק יפגע בכן,ורוב הסיכויים הם שגם ככה תעלו הכל חזרה מהר מדי.

בת 18.

אני מבקשת ממך בבקשה תבקשי עזרה ממישהו ואל תגרמי לעצמך נזקים בלתי הפיכים מדובר בנושא רציני ואת ההשלכות ההרסניות שלו את יכולה לראות בבלוג הזה בכמה וכמה פוסטים, ואל תשכחי, הפרעות אכילה הינן הפתרון חיצוני לסבל פנימי!   

בית חולים שניידר- הם יכולים לייעץ לך

שעות פעילות: 14:00 - 8:00

טלפון במרפאה: 03-9253616, פקס: 03-9253864

אופן הפניה: בימים א' - ה', בין השעות 15:00 - 8:00

אני עדיין מחכה שתשלחו לי את החוויות שלכם בנושא הפרעות אכילה, לא להתבייש אתם יכולים לשלוח גם חוות דעת או כל דבר אחר בנושא אבל בעיקר חוויות אישית או לא אישיות. אני פה ומחכה 

אתם פה, אתם קוראים את הסיפורים אבל איפה התמיכה? איפה העזרה? בשביל זה יש את מערכת התגובות ואני בטוחה שיש לכם מה להגיד.

לינט.