אחרי שלוש שנים

שכללו לא מעט סבל,

לא מעט תורנויות,

הרבה זיוני שכל,

וכמה חלקים מהנים

הגיע תורי להשתחרר

אני עדיין מנסה לעכל את העניין

אבל בשעה טובה

אני אזרח!

ד"א שם הבלוג והכינוי שונו

שבוע ארוך עבר עלי

זה התחיל בעבודה מזדמנת שאירגנו לי לחפש"ש

ועשיתי בה כסף לא רע בכלל ואפילו קיבלתי טיפ נאה.

משם נסעתי עם חברים לצפון,

קצת טיולים בשטח (טוב שיש ג'יפ)

קצת אוכל טיפה מנוחה

וחיוך ענק מרוח על הפנים.

שילוב בין חפש"ש וחברים טובים יכול להעיר מתים.

הספקתי גם לחגוג יום-הולדת 21

מה שגורם לי להריח את השחרור המתקרב.

לחשוב ששבוע מהיום אני אזרח, מי היה מאמין.

למרות שעדיין לא השתחררתי מתחיל המסע למציאת עבודה.

הצורך בכסף והשיגעון מישיבה בבית עושים את שלהם

והחל מיום ראשון ג'ובניק אחד (כמעט) לשעבר הולך לחפש עבודה.

תחזיקו לי אצבעות.

כמו בכל יום כיפור גם בכיפור הזה לא צמתי.

אדם מאמין אני לא ולכן אני לא רואה סיבה לצום.

אני מכיר יותר מידי אנשים שהם מגדולי ה"כופרים"

אבל כשמגיע יום כיפור הם צמים - לי זה נראה צביעות

אבל זכותו של כל אדם לעשות מה שהוא רוצה.

יצא לי לדבר עם הבחורה ואפילו להיפגש איתה,

כצפוי היא הציגה את התירוץ הצפוי של :

"לא הרגשתי טוב, אז נרדמתי."

קיבלתי את התירוץ נפגשנו והיה נחמד.

בכיפור דיברתי איתה קצת בטלפון.

אבל נראה לי שזה לא יתפתח.

היא עושה יותר מידי פוזות ולי אין כוח.

מחר אני הולך לבסיס לחצי יום

ובזה מסתיים השירות הסדיר שלי,

לא משתחרר אלא יוצא לחפש"ש עד השחרור.

וכבר בערב יש לי עבודה קטנה.

זמן טוב לעשות קצת כסף שיכסה את המינוס.

הגעתי סופית להחלטה שכשאני משתחרר סופית

אני הולך לחפש עבודה כברמן,

בתקווה שיהיה מקום שיעסיק אותי ויתן לי תנאים טובים.

אם לא, נאלץ לחשוב שוב.

בנתיים,

שיהיה לכם שבוע טוב