http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704heCopyright 2026 אולי הפעם?. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=9832360<div align="right" dir="rtl">עוד שבוע עומד להתחיל לו מחר נראה כאילו עומד לפני שבוע ארוך ודי מתיש. השבוע יש לי לא מעט משמרות אני עובד כל יום כולל יום שישי. למזלי בשבת אני לא עובד. אני עומד לפני שישה ימי עבודה רצופים שכוללים לא מעט עבודה פיזית והרבה דברים שצריך להשלים. השבוע שמסתיים לו היום היה שבוע ארוך גם כן. רובו ככולו עבודה פרט ליום חופש אחד לצערי למרות החופש לא עשיתי שום דבר מיוחד באותו היום. כרגע אני מרגיש שכל מה שיש לי בחיים זה העבודה. אני לא נפגש או אפילו מדבר עם חברים סדר היום שלי די קבוע, והוא כולל בתוכו שלושה מרכיבים עיקריים שינה, אוכל ועבודה. אני לא מצליח למצוא זמן לעשות דברים שהם מעבר. אחותי קיבלה מחדר הכושר בו היא מתאמנת שוברים לשני אימוני ניסיון חינם היא נתנה לי אותם כולי תקווה שהשבוע אני אמצא זמן ואלך לנסות את חדר הכושר אני צריך להזיזקצת את הגוף אני מתחיל להרגיש כאילו אני מתנוון לאט לאט. עוד שבוע עומד להתחיל לו מחר נראה כאילו אני עומד בפני שבועארוך ומתיש אבל אם אני לא אשנה משהו ואנסה להוסיף עוד קצת עניין לחיים שלי אני אאבד את הרצון להמשיך במה שאני עושה. </div>Sat, 30 Aug 2008 15:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי הפעם?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=9832360http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=249704&blog=9832360http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=9792557<div align="right" dir="rtl">אף פעם לא באמת הצלחתי לכתוב את כל מה שאני מרגיש כאן בבלוג. תוסיפו לזה תקופהעמוסה עד מאוד שבה לא הזדמן לי להתיישב אל מול המחשב כמעט ואם כברהגעתי אל המחשב ואפילולכאן כל מה שכתבתי הסתכם בשתי שורות ותקבלו בלוג משעמם אפילו יותר מאשר לפני כמה חודשים. בסופו של דברהחוסר במקום אחר לפרוק בו את מה שתקוע לי בגרון גורם לי לנסות לכתוב. התקופה האחרונה שאבה ממני כוחות רבים, אני משקיע את כל כולי בעבודה וזה מגיע למצב של 7 משמרות בשבוע, נכון שבסוף החודש יש משכורת נחמדה (לא מספיק) אבל אין בדיוק מתי לבזבז אותה. כשאני בעבודה אני מוציא המון אנרגיה עושה כל מה שאני יכול, גם דברים שאני לא מחוייב לעשות דברים שאחרים באותו התפקיד לא עושים ולא עשו אף פעם. אבל ברור לי שזה בגלל שאני אוהב לעבוד זה "סוג העובד" שאניוהעשיה גורמת לי לסיפוק מסויים. כבר שלושה ימים שאני סובל מוירוס בבטן לפי מה שקראתי אפישהו מדובר בלא אחר מוירוס הסל-מו-נלה (יש לקורא בקול רפי גינתי ככל האפשר) מה שגורם לזה שאני מבלה או במיטה או בשירותים. כתוצאה מעודף שינה נתפס לי גם העורף, כרגע אני מנסה להחליט איזה ריח נוראי יותר בן-</div>Sat, 23 Aug 2008 04:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי הפעם?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=9792557http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=249704&blog=9792557http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=9607050<div align="right" dir="rtl">שאני לא בטוח שיש מטרה במה שאני עושה. עובר יום ועוד יום ואותם הדברים חוזרים על עצמם פעם אחר פעם הכל סביב העבודה. או שאני מתחיל מוקדם בבוקר או שאני מסיים מאוחר בלילה בכל מקרה שאר היום נמחק לי. גם בעבודה הדברים לא נוצצים אומנם המקום נחמד ויש לא מעט אנשים טובים אבל לצערי יש כמה שמנסים לשים לי רגליים להכשיל אותי בכל מה שאני עושה להראות שהם יותר טובים ממני שאני יודע פחות מהם. עכשיו אני לא אשקר אכן יש דברים שבהם הם יודעים טוב ממני אבל יש לא מעט דברים שזה רק נדמה להם. כנראה שיש כאלה שקשה להם להתמודד איתי אולי בגלל הגיל הצעיר שלי או שאולי בגלל הוותק הלא גדול שלי. כרגע כמו שכבר כתבתי הכל סובב סביב העבודה. גם בזמן שאני מחוץ לעבודה הראש חושב על שהיה ושיהיה. מה שגורם לכך שאני לא עושה דברים שיסבו לי הנאה. אני כמעט ולא יוצא בערבים עם חברים בגלל העבודה שלי ושלהם או בגלל העייפות. לאט לאט אני מרגיש כאילו שוחכים להתקשר אלי כשיוצאים כאילו אני יורד מרשימת האנשים שרוצים לצאת וגם ביציאות אני מרגיש כאילו נושאי השיחה שלי עם אותם אנשים נעלמים. אני יוצא איתם כדי לשתות קצת</div>Sat, 19 Jul 2008 21:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי הפעם?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=9607050http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=249704&blog=9607050http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=9426434<div align="right" dir="rtl">חזרתי, אחרי חודש וחצי שבהם הייתי בחול חזרתי לארץ. עדיין לא עיכלתי את העובדה שאני שוב בארץ, הבלאגן, הרעש, החדשות, הפקקים, העשן ועוד הרבה דברים שהתרחקתי מהם קצת. נהנתי מאוד בטיול הלא יותר מידי ארוך שלי ובהמשך אולי אני אכתוב קצת על חוויות ותבונות מהטיול. בנתיים אני אנסה להבין קצת מה השתנה בארץ בזמן שלא הייתי שיהיה שבוע טוב :)</div>Sun, 22 Jun 2008 23:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי הפעם?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=9426434http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=249704&blog=9426434http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=9101387<div align="right" dir="rtl">יום השואה הזה הוא שונה מבחינתי. הוא לא כמו כל ימי השואה שעברו עלי עד היום. זהו יום השואה הראשון שבו אני לא חלק ממסגרת. בפעם הראשונה אין לי טקס ללכת אליו אין מי שידבר ויציג את הדברים יש לי הרגשהכאילו מדובר ביום רגיל ככל הימים. מאז שאני קטן הרגשתי שאני לא צריך את יום השואה כדי לזכור אותה, סבתא שלי ז"ל הייתה ניצולת שואה בעלה הראשון ושני ילדיה נרצחו בידי הנאצים כשהצעיר בהםחוסל בידי חייל נאצי זמן קצר לאחר שנולד. למרות שהיא ניצלה מהנאצים ההשפעה של השואה עליה הייתה גדולה. כל חייה היא חיה את השואה, דברים אלו גם השפיעו על אבא שלי והוא מה שמוגדר כדור שני לשואה. כשטסתי למשלחת לפולין ידעתי שזה משהו שאני חייב לעצמי לאחי, אחותי, לאבא שלי ולסבתא שלי. הייתי חייב להיות שם לראות את המקומות הנוראיים האלה. באותה שנה הרגשתי שאין לי באמת צורך ביום השואה כדי לעצור רגע ולא לשכוח. השנה בעצם הבנתי שלטקסים הללו שבהם הייתי שנה אחרי שנה והרגשתי כאילו אין לי צורך בהם הייתה משמעות רצינית בשבילי. ורק עכשיו כשאני לא חלק ממסגרת ובעצם לא משתתף באף טקס אני מרגיש את הצורך באחד שכז</div>Wed, 30 Apr 2008 20:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי הפעם?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=9101387http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=249704&blog=9101387http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=9046335<div align="right" dir="rtl">"הילדה הכי יפה בגןיש לה עיניים הכי יפות בגןוצמה הכי יפה בגןופה הכי יפה בגןוכמה שמביטים בה יותררואים שאין מה לדברוהיא הילדההכי יפה, יפה בגן" כבר הצלחתי להתאושש ממך, לשכוח אותך אחרי שנתיים שישבת לי בראש ובלב. עד ששוב ראיתי אותך הילדה הכי יפה העניים המדהימות שלך הגוף היפיפה הזה הצמה הזו חזה שיש שיגידו שהוא קטן תחת שפשוט בא לתפוס. וכל זה מרחוק לראות ולא לגעת להריח אבל רק מרחוק. איכשהו גם שנים אחרי שנפגשנו ושנים אחרי אותם שלושה חודשים (קצרים כל כך) את עדיין צובטת לי את הלב ותופסת לי את הראש.</div>Tue, 22 Apr 2008 03:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי הפעם?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=9046335http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=249704&blog=9046335http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=8983056<div align="right" dir="rtl">אלה הם בעצם שלושת המרכיבים בעיקריים בחייו של כל אדם. (אם נתעלם לרגע מאהבה ויחסים) כל החיים אנחנו או לומדים או עובדים או משלבים בין השנייםוחולמים לצאת לחופש. אחת התקופות שבהן חולמים הכי הרבה על יציאה לחופש היא הצבא, (שגם הוא סוג של עבודה רק פחות מהנה ומשתלמת)כשאתה משתחרר אתה בד"כ עוצר קצת חושב מה לעשות עם עצמך. במקרה שלי ויתרתי על העצירה הקטנה הזו ברגע שהשתחררתי מצאתי עבודההתחלתי ללמוד לפסיכומטרי.החלטתי פשוט לזרום עם הדברים ולראות מה יצא בסופו של דבר. אחרי שסיימתי את הפסיכומטרי נרשמתי ללימודים וביום רביעי האחרון קיבלתי הודעה על כך שהתקבלתי.והחל מאוקטובר הקרוב אני אתחיל ללמוד לתואר ראשון במשפטים.דווקא יבוא לי טוב עו"ד לפני השם בעבודה דברים מתנהלים בערך כמו שאני רוצהאומנם יש כמה דברים שהייתי מעדיף לשנותולמרותשבסה"כ בתקופה האחרונה אפשר להגיד ש"בסדר" לי בעבודה ובכל זאת ככל הנראה אני לא אשאר שם יותר מידי. הדבר האחרון שנשאר הוא חופש וזה בעצם מה שאני עוד צריך להשלים לפני שאני מתחיל ללמוד.בנתיים יש תוכניות כלליות לגבי חופש הכיוון הכללי הוא חו"לעדיין לא יעד מסויים, השאיפה היא</div>Sat, 12 Apr 2008 19:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי הפעם?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=8983056http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=249704&blog=8983056http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=8941334<div align="right" dir="rtl">חצי שנה עברה מהשחרור שלי. חצי שנה שבה אני אזרח חופשיבמדינת ישראל. במבט קצר לאחור על חצי השנה האחרונה יש לי רגשות מעורבים, מצד אחד הספקתי לעשות מספר צעדים משמעותיים, מצאתי עבודה, עשיתי פסיכומטרי ובסופו של דבר גם נרשמתי למכללה (עדיין לא התקבלתי). מצד שני בקושי עשיתי דברים שגורמים לי הנאה. בתקופת הלימודים לפסיכומטרי (3 חודשים) עבדתי ובגלל העומס בקושי יצאתי או עשיתי משהו עם עצמי. עכשיו אחרי שסיימתי את הפסיכומטרי, עדיין אני לא יוצא יותר מידי. וגם כאן זה שילוב של דברים. בתקופת הפסיכומטרי התנתקתי קצת מהחברים שלי וכרגע הקשר שלי איתם הוא לא מהחזקים שיש, ברוב הזמן אני די תקוע מול המחשב והטלויזיה, אתמול אפילו התחלתי לקרוא ספר. מה שעוד מונע ממני לעשות דברים שגורמים לי הנאה זה העבודה ההנאה שלי מהעבודה היא כבר לא מה שהיתה יש משמרות שבהן אני באמת סובל. שעות העבודה גומרות לי את היום, אם אני עובד בוקר אז גם בלילה לפני אני הולך לישון מוקדם יחסית, וגם כשאני חוזר מהעבודה אני די חסר כוח כי העבודה היא מעט פיזית ומעייפת. אם אני עובד "ערב" אני חוזר ב 3 - 4 בלילה הביתה בד"כ אין יותר מ</div>Sat, 05 Apr 2008 15:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי הפעם?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=8941334http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=249704&blog=8941334http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=8836605<div align="right" dir="rtl">אתמול התקיימה לה הישיבה הקבוע לסיכום החודש הקודם בעבודה ככה כל מחלקה בנפרד יושבת עם האחראים ודנים בדברים הרגילים מה עשינו טוב מה רע, מה צריך לשפר ואיך לעשות את זה. בכל חודש גם נותנים הודעה קטנה מי הוא העובד המצטיין של הסניף באותו החודש. בד"כ מדובר באחד המלצרים הפעם הרחיבו טיפה על הנושא מסתבר שה"עובד המצטיין" החודש הוא אני *סמיילי מופתע שלא מבין מה רוצים ממנו* אז אולי זה לא אומר הרבה ובעצם זה די אומר כלום. אבל, זכתי קצת להערכה, ובהתחשבבתחושת הבאסה שאפפה אותי לאחרונה בעבודה זה שינוי נחמד ומרענן, מסתבר שהעובד המצטיין לא זוכה רק לזיוני שכל בדמות מחמאות אלא גםלתוספת קטנה לשכר באותו החודש, זו תהיה פעם שניה שאני מקבל תוספתשלא קשורה למשכורת או לטיפים. אז אוליכבר אין לימחשבות על להמשיך ולהתקדם בעבודה הזו אבל בהחלט כמה שקלים נוספים יועילו. היום תפסתי את עצמי בידיים ואחרי העבודה הלכתי לברר על כמה חדרי כושר עדיין לא נרשמתי אבל אולי סוף סוף אני אזיז את עצמי קצת. הנורה האדומה שגרמה לי להבין סופית שאני צריך להתחיללזוז קצת הייתה כשאחיין שלי בא לביקור ובקושי הצלחתי לרדוף אחרי</div>Tue, 18 Mar 2008 20:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי הפעם?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=8836605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=249704&blog=8836605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=8814327<div align="right" dir="rtl">-אני אדם אובססיבי במובן מסויים, את זה ירשתי מאמא שלי. -אף פעם לא באמת התאהבתי או אהבתי מישהי. -אני מעשן מגיל 12. -כשהשתחררתי ניסיתי לעשן סמים פעם ראשונה (בערך). -אחת המטרות שלי בחיים היא להיות אצמעי, בעל עסק שלא צריך לעשות יותר מידי. -סקס ואני לא חברים יותר מידי טובים, לפעמים אני חושב שזה טוב בד"כ אני חושב שזה ממש לא טוב. -מהרגע שהשתחררתי התחלתי לעבוד איפה שאני עובד היום עכשיו אני קצת מתחרט על זה שלא לקחתי קצת חופש. -קשה לי לעבור שבוע בלי: בושמילס, קפה (איכותי) וגינס -אני לא עובר יום בלי קולה, סיגריות ומחשב.</div>Fri, 14 Mar 2008 21:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי הפעם?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=249704&blogcode=8814327http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=249704&blog=8814327