אבטיח אדום מהול בביצ'יות

אז תגידו לי אתם...

איך הייתם מגיבים אם מושא הערצתכם, הנוף בו בהיתם מתחילת שנה ולא ידעתם איך לתקשר איתו ולו המילה הקטנה ביותר שתיזרק לעברו לא עלתה בראשכם הקטן.

אז תגידו לי אתם,

איך הייתם מגיבים אחרי שמצאתם "שליח", "מתווך" (whatever you call it) שיזרוק עצם למושא הערצתכם...

-"מה אתה אומר על שני?" -"נראית טוב, היא נותנת?"

אז תגידו לי אתם!

איך הייתם מגיבים לשאלה הזו, האין זה שובר את ליבכם לרסיסים קטנטנים ובלתי ניתנים להדבקה?

איך הייתם מגיבים לשאלה כזאת? (ואני יוצאת מנקודת הנחה שאתם בתולים יותר מהבתולה מריה, סתם... פשוט לא זורמים עם כל מה שזז, אפילו שהוא נראה כמו מושא הערצתי)

איך אני הגבתי...

הלם טוטאלי, הילד שעיניי לא ריצדו ממנו לרגע קט, הילד ששבה את ליבי ביומי הראשון ב-י"ב, הילד שבזבזתי בלבהות בו כ-10 חודשים מחיי, יום יום בבית הספר, שואל את השאלה הכי הכי לגיטימית לילד קטן וחרמן, אך עם זאת זו התשובה האחרונה לה ציפיתי...

ומאז אותו היום אני מבואסת תחת מהתקרית,

מנסה לשכוח ממנו, אבל הוא פאקינג נראה טוב!

וכן, לא התבגרתי עדיין, ולמרות שעל כל בנאדם שלישי אני אומרת "בונא איזה שווה", הוא באמת עשה לי את זה...

ואפילו התפאדחתי ביג טיים בגללו, הוא יודע שאני דלוקה לו על התחת... (לא משנה דבר בכל מקרה)

סיפור טראגי עם סוף פתוח (נכון לעכשיו).

ונעבור הלאה...

חודשיים כמעט של חוסר עדכון בבלוג נטוש זה,

אבל את הקטע הזה הייתי מוכרחה לפרוק... זה היה כ"כ מפתיע, הסנטר שלי נגע ברצפה מרוב הלם.

ומה בגזרת שאר הבנים אתם שואלים?

אהבה אמיתית עדיין לא מצאתי... אני זקוקה לבחור בקרבי אין ספק,

אבל הטובים תפוסים, כן כן, האמת המרה.

אבל למה הטובות עדיין רווקות למה?!?!?!?

^ שאלה ברומו של עולם.

אז מה עוד מתרחש אצל שני...

הלימודים מתחילים לסגור עליי, בעוד שבוע אני אומרת "היי" לבגרות הראשונה שלי שפותחת מין רצף מאיים שכזה, אך עם זאת המרגש הורג... עוד שבועיים סיום לימודים רשמי.

סיימתי 12 שנות לימוד! לא מאמינה... באמאשלי שלא.

יש לי מין גוש כזה בגרון, יש מצבים שבא לי לפרוץ בבכי,

כל מיני דברים קטנים מעיקים עליי.

אני באמת באמת מכל הלב אוהבת את האנשים שסובבים אותי... אחד אחד, ויש כמובן את יחידי הסגולה אותם אוהבת אני שבעתיים.

אבל לפעמים כבר מתחיל להימאס מהשגרה,

ואז חושבים על הגיוס,

ואז נזכרים שהוא פאקינג עוד 9 חודשים!!! מה אני אעשה עד אז?

בקיצור,

אני מקווה לשרוד את זה.

"יהיה בסדר" משפט ששגור בפי,

ואכן בסדר, תמיד מעולה וורוד לי, אני לא מתלוננת על כלום.

אני רק מבקשת שלא להיות לבד אף פעם,

ואני שמחה שיש לי את החברים האמיתיים שלי.

והכי יכאב לי, להפרד מהשכבה המפגרת (במובן החיובי) והסופר מדהימה הזו...:\

והרי שיר שיסכם את הפיסקה הראשונה של הפוסט, ומיד לאחריו תמונות טריות שלי...

I've looked for love in stranger places,
but never found someone like you.
Someone whose smile makes me feel I've been holding back,
and now there's nothing I can't do.

'Cause this is real, and this is good.
It warms the inside just like it should,
but most of all it's built to last.

All of our friends saw from the start.
So why didn't we believe it too?
Whoa yeah, now look where we are.
You're in my heart now.
And there's no escaping it for you.

'Cause this is real, and this is good.
It warms the inside just like it should,
but most of all it's built to last.

Walking on the hills that night with those fireworks and candlelight
You and I were made to get love right

'Cause this is real, and this is good.
It warms the inside just like it should,
but most of all it's built to last.

'Cause you are the sun in my universe,
considered the best when we've felt the worst

and most of all it's built to last

^^^

ותמונות שלי... מהשהות הסופר מצחיקה שלי ושל שיר בשירותי בי"ס, בהפסקת סיגריה שיגרתית למדיי

(ככה זה כשאין כוח ללכת ל"זולה")