| 2/2007
חורף... וחיים חדשים שבאים..
האמת, כל ההבנה הזאת שמשהו השתנה, החלה בפוסט שכתבתי באוטובוס, ביום ראשון, בדרך ליד ושם.. :
"ערפל? כן.. גשם? כן.. קור? בטח שכן.. יאפ, החורף האמיתי הגיע.
אני עכשיו בדרך ליד ושם, כותב את החיים שלי על גבי מחברת ספרות ישנה, צעד אחר צעד, שעל אחר שעל.
באיזה מקום, אני חייב להודות, אני כרגע במצב שבו נהג האוטובוס נמצא- ערפל מקדימה, הכביש חלק, לא יודע מה יש מטרים ממני (אבל למרות הכל, אני דוהר לכיוון הזה).. ואתם יודעים מה? אני דווקא אוהב את זה..
זה שאני לא רגיל, זה שאני לא יודע מה יש מקדימה, דווקא הופך את זה למרגש, הופך את הכל מתוך ציפיה זמנית למשהו שיקרה, אל דבר יותר גדול מסתם זמן שעובר, הופך את הציפיה הזאת.. למשהו משמעותי.
*עדכון: נועם כרגע שאלה אותי אם אני בא למסיבה שהיא מארגנת יום שישי, ואני, לתומי, אמרתי בביישנות ש"אני לא יכול ילדה, יש לי.. אממ התחייבות קודמת" (ציטוט מדויק, מלווה בגמגום של ביישנות חח).. זה עושה לי טוב להגיד לה את זה, לא יודע בדיוק למה, יכול להיות שזה בגלל החיוך הערמומי שעלה לה מיד על הפנים וסימל יותר מכל "דייט, אה?" (זה לא דייט.. אממ זה להכיר בן אדם שאתה מכיר יותר לעומק) שהשאיר אותי as always חשוף להסמקה קטנה, יכול להיות שזה סתם בגלל שהמילים האלה.. "התחייבות קודמת".. שמעצימות את האגו של בן אדם, אפילו בקצת, לא משנה מה בעצם הוא קבע... חח מי יודע? (ובינינו, למי אכפת?.. כל עוד אנחנו מאושרים ;) )
לעניין אחר, פחות נחמד - אני ככה קרוב מלוותר לגמרי עלייך- אני עדיין בטוח שאת יכולה להיות הדבר הכי טוב שקרה לי בחודשים האחרונים, אבל אני אאלץ לוותר בקרוב, מסיבות שאת כבר מודעת להן עמוק בפנים, מסיבות שאם תרצי, אני אחשוף בשיחה של אחד על אחד, אבל דוגרי, אני בספק שאי פעם נדבר עוד פעם.. את רוצה, תתקשרי, כי אני לא הולך לעשות את זה יותר.
חבל, כי אני יודע שהייתי נותן את הלב שלי בשבילך..
טוב.. אני אהיה תמים אם אני אגיד שלא הרגשתי את זה מתקרב, כי באיזה שהוא מקום קיוויתי שזה יילך בניגוד למה שהרגשתי בפנים, אבל אין מה לעשות... כי all good things come to an end, לא?
- יודעים מה, בשביל הרשמיות כתבתי "אני ככה קרוב מלוותר עלייך".. אבל בפנים, וויתרתי ממזמן -
ולדבר חיובי קצת יותר חח.. הבלוג הזה נהיה מקום מושבן של כמה מגיבות תותחיות לגמרי :] ... קבלו ח"ח ע-נ-ק-י מחצלצילון.. וחיבוק :P "
... אז זה היה מהדרך.. מעיין הקדמה למשהו שהבנתי בשלושה ימים שעברו מאז אותו הטיול:
דברים משתנים, בקצב רצחני...
דבר ראשון איבדתי חבר... צ', היה שלום... בגלל שטות שכזאת, השם ירחם.. ברור שזה לא נחמד ללכת לידו בשכבה בלי שלום בלי כלום, שבוע אחרי שכל דבר כזה גרר חיבוק ודקה של "-מה אחי? הכל טוב? -ברור גבר, מה איתך? -מה, מה עם הזאת? -וואלה סבבה, מה איתך? בלה בלה בלה בלה" ( חח שיחה גברית, נו..)... אבל מה, אני אשקר אם אני אגיד שזה מזיז לי, אולי מרטיט את הפטמה, אבל לא בדיוק מזיז לי- אולי בגלל השטות שבגללה רבנו, אבל עדיין, לא מזיז הרבה.. וואלה יצאתי עם חברים אחרים יום שישי, כאלה שלא יצאתי איתם הרבה זמן, היה נחמד (סנוקר, אוכל, בירה, צחוקים.. מי צריך יותר מזה?).. יודעים מה, זה לא היה נחמד- זה היה כיף.. עודד אחי, שתדע שאתה גבר שבגברים (אם נימרוד וברק היו קוראים פה, הייתי אומר להם גם כן)
האירוניה היא שלא הכרתי אותם עכשיו, כי הם חברים שלי ממזמן... האירוניה היא, שבאמת נהניתי.
קצת חיוביות זה טוב, לא? אז אולי איבדתי חבר, אבל לאט לאט אני זוכה להכיר אחות קטנה מקריית ים ;), שבנתיים בשבילי יותר קרובה מאותו חבר, הרבה יותר קרובה מאותו חבר... שתדעי שאני באמת שמח שהכרתי אותך.. יש בך משהו, שאין בהרבה בנות.. אני אפרט בהזדמנות, דונט וורי, כבודך במקומך מונח (ולא, זה לא באלבניה) :P
הציונים עולים... הוצאתי כרטיס אשראי, קניתי כמות נכבדת של בגדים, התחלתי לדבר עם אנשים לא צפוים (שאגב, אחלה אנשים), ואני נרשם לחדר כושר כנראה בקרוב (כנראה, אבא נתן את האישור הכספי חח, עכשיו נשאר רק חדר כושר למצוא) + תפסתי שינה של איזה 12 שעות היום, עם הפסקה של חצי שעה באמצע (כן, לא הלכתי לבצפר... קמתי לבצפר, אבל נרדמתי אחר כך חח.. מותר יום אחד, זה למטרה טובה.. {לישון :P})...
וסתם בשביל הכיף, בגלל שמצב הרוח יחסית טוב- ראשון לציון רבותיי.. כי אין על העיר הזאת:
נ.ב
מצאתי את האתר של פון ו-זי.. אתם מכירים אותם בתור הקטנים והחמודים האלה, עם הפרצופים, בלי הידיים.. נווו, אתם יודעים על מי אני מדבר.... אלה
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
