יאללה, פוסט שונה לשם שינוי.

כמה דברים.. אני כותב את זה, כי לא הייתם יכולים לדעת בשום דרך אחרת: (טוב נו, לפחות את חלקם :] )

1. אני אוכל קורנפלקס הכי מהר שאפשר, כי קורנפלקס רך זה הדבר הכי לא סימפטי בעולם לאכילה. (חוץ מאולי מלפפון ים, או משו מגעיל כזה).

2. אני שונא כשאנשים מתעצלים יותר מדי וסתם, בגלל סיבות לא רציניות.

3. אני אוהב את השמיים.. בינינו, אני מת עליהם.. יכול להביט שעות.

4. אני מעדיף ידידות על חברים, מבחינת שיחה וכאלה.. יותר קל להרשים ולהתחבר אליהן ;)

5. כל עוד אני לא ממש ממש עצבני, קשה לי לרדת על אנשים כשאני יודע שהם יעלבו, באמת באמת קשה לי.

טוב.. איך זה מתחבר?

אז זהו, שזה די מתחבר.

בזמן האחרון אני מגלה יותר ויותר שחלק מחברים שלי הם פשוט אנשים מניאקים.. עזבו מניאקים, חבורה של זונות שלא תשקיע דקה בשבילי אם אני אצטרך אותם, ואני בכלל לא מדבר על אנשים שאני מכיר כנצלנים, אלא אנשים שאני מגדיר כחברים.

זה התחיל מחבר טוב, שכל מה שחשבתי עליו השתנה לגמרי, וכשאני אומר לגמרי- אני מתכוון לזה, לבן אדם אין כבוד לבוא ולעשות דבר הכי פשוט בעולם בשבילי, אחרי שאני עושה את זה בשבילו כל הזמן, "עצלנות ראויה לשמה" במסווה של טמטום [יוו, אני כל כך שונא את זה כשאנשים משחקים אותה מטומטמים כדי לא לעשות דברים], שקיצרה לי את כל הפיוזים לפחות בחמישה סנטימטר (סעיף 2 ברשימה למעלה)... וזה המשיך לחבר אחר שמנסה להשפיל אותי בציבור ואני אין לי לב לרדת עליו (למרות שתאמינווו לייי, יש על מה... זה כבר סעיף 5), זה מגיע למצב שהוא יורד עליי ואני אומר לו: "שמע *****, הדבר האחרון שאני רוצה פה זה להשפיל אותך, אז תפסיק עם זה", והוא לא הקשיב אז אממ מרוב עצבים- צחקתי עליו, קצת צחקנו עליי, kind of "נקרעתי-על-הרצפה-מרוב-צחוק-והייתי-צריך-להשתין" צחקנו עליו.... וזה המשיך, לדבר שהכי מציק לי ברגעים אלו, וזה חבר שחשבתי שאני יכול לתת את הנשמה שלי בשבילו, אבל גיליתי שהוא בן זונה וכולם צודקים (אתם יכולים לנחש מזה שהרבה אנשים אחרים שאני מכיר לא מחבבים אותו)...

מצד שני, הרבה יותר קל לי להתחבר לידידות, שאני מגלה פעם אחרי פעם כבנות שלא מניאקיות (כל כך חח), שלא תוקעות סכין, ושלא בנות זונות..אז בנות, קבלו ח"ח מחצלצילון (סעיף 4 on the list)

בקטע לא קשור כל כך:

החורף התחיל לחזור.. ואני כל כךך אוהב את זה יא אללא.. סיימתי היום ב-3 וקצת, והייתי מ-8 בבוקר עם נעליים ספוגות מים, אבל אני כל כך מאושר.. כל השיעור מביט החוצה, טוב נו, לפחות רוב השיעור, כשפטרושקה לא הכתיבה את הסיכומים-הורגי-הידיים שלה..

בכל מקרה, כל הגשם הזה, כל החורף הזה, עושה לי אווירה נחמדה בתוך הראש, הכל חופשי, הכל משוחרר, הכל נטול עכבות ודאגות, הכל חמים ונעים בתוך פוכים בלילה קר, וכל מה שבא בטוב עכשיו זה מישהי נחמדת, וגם זה לא נראה לי כל כך דחוף פתאום.

לא יודע, אולי זה החורף, אולי זה המצב רוח שאני מקבל כשאני מקבל ציונים טובים במקצועות שנכשלתי בהם בתעודה האחרונה (נכשל אחד, שלא תחשבו שאני טמבל.. גם זה מחוסר השקעה), אבל משהו, משהו באוויר, אומר לי שמשהו טוב הולך לקרות.

אתמול לדוגמא, מצאתי את עצמי פתאום מסתכל על השמיים היפייפיים שהחורף מביא איתו, רואה את העננים הבהירים שטים על מצע של חושך שהלילה נידב לנו, ועומד, ככה, כמה דקות (האמת, לא ממש היה אכפת לי כמה דקות), מסתכל בשקט שלי, על הירח שמתקרב לכיוון אחד, והעננים מסתירים אותו כל כמה שניות, שטים לכיוון מזרח כשהוא נודד לכיוון הים... במילה אחת? שקט, מרחב, חופש.. כל אחת מהן מתאימה, כל אחת משליטה את עצמה על המילים האחרות והכל משתלב למה שאני מרגיש בזמן האחרון..

כיף חיים, תאמינו לי. (והנה סעיף 3 מסתיים לו פה..)

נ.ב.

אתמול טחנתי כמות ענקית של קינמונים.. ממש מהר כדי שלא יתרכך. היה טעים, באמת.

טוב נו, איזה אוכל לא טעים כשאתה מת מרעב ב-1 בלילה? (סעיף 1, שלא תגידו ששכחתי P: )

והנה תמונה של השמיים מהבית שלי.. צילום גרוע, אבל אהבתי: