זה בסדר אמא, את לא באמת צריכה לחבק אותי, זה סתם שיר קטן שעלה לי בראש... אני לא אבקש ממך משהו שאת לא עושה בדרך כלל (אם בכלל- אני בכנות לא זוכר את הפעם האחרונה שחיבקתי את אחד ההורים שלי) ובטח שלא נשיקה קטנה של שלום (גם את זה אני לא זוכר, זה בסדר)...

האמת, כל הנושא הזה לא היה מפריע לי בכלל, אם בימים האחרונים לא היית מי שאני כל כך שונא לראות, אם לא היית הבן אדם הזה שלא מסוגל לראות טוב באנשים, שתמיד כועס ועצבני וצורח וצועק ומתאכזב ומעוצבן ועסוק ועייף ורוצה שקט ועוד מליון אחד דברים שאומרים לי ואני ישר חושב עלייך, אמא יקרה.. ועוד בסוף כולם אומרים לי להפסיק לריב איתך כי יש לך בעיות בלב, אה? נשמע אכזר, אכן כך, אבל מה שהעברת אותי בימים האחרונים לא עברתי כבר שנים, לא עברתי אף פעם נראה לי- 3 ימים את פה, 3 ימים שאני לא מסוגל לדבר איתך אפילו... נו, אז חזרתם מחופשה והיו כלים בכיור, אז? אז צועקים עליי שאני לא עושה כלום, בלי לברר בכלל שהכנסנו 4 מדיחים בערך בשלושה ימים שלא הייתם, פלוס שטיפת כלים שלקחה לי שעה וקצת. נו, אז חזרתם מחופשה והייתה כביסה על הרצפה במקלחת במקום באחת הסלסלות, אז נפלה קצת כביסה, אז? אז צועקים עליי שאני לא עושה כלום, בלי לשים לב בכלל שהורדתי איזה 3 מכונות מהחבלים וצחצחתי את המקלחת... אמא אהובה שלי, אני מצטער להודיע לך, נשבר לי הזין כבר הכל עוד היה בסדר, הייתי סופג קצת וממשיך בדרכי, אבל לא, את חייבת להודיע לכולם (כלללל בני המשפחה המורחבת שבאו אחר כך) כמה אני לא עושה כלום וחסר אחריות, כמה אי אפשר לצפות ממני לכלום וכמה אני "שטן", במילים שלך אמא'לה... הייתי אפילו סופג את הצביעות שלך כשאני שומע אותך אומרת את מה שאמרת ויום אחרי זה באה אליי בטענות על זה שאני פשוט לא רוצה לדבר איתך... את עוד שואלת "מה עשיתי?" ומכריזה כדי שכולם ישמעו "אין אמא שלא אוהבת את הילדים שלה".. חח וואלה?..  אחח את לא תביני אף פעם, אף פעם

טוב, מה אני כבר יכול לצפות ממך כשאבא עושה לי את אותו קטעי צביעות מגעילים, משחק אותה אבא אחראי ואוהב כשהוא רק שופט כל היום- בא איתי לאסיפת הורים כדי לשתף פעולה עם סימה המחנכת שלי על כמה אני לא אחראי.. להלן השיחה שנגעלתי ממנה, ואני יודע שהיא ראתה את השנאה אליה על הפנים שלי, למרות שזה הדבר האחרון שעניין אותי באותו רגע:
- "נו, מר אבא-של-חצלצילון, גם בבית הוא לא אחראי?"
- "לא, כל דבר שמבקשים ממנו לוקח לו שעה לעשות... אם הוא בכלל עושה את זה"
- "מה?! אבא, אני לא עושה כל מה שאתם מבקשים ממני?" (וצועק עליו את זה, שירגיש את הבושה שאני מרגיש, סעמק רק לחשוב על זה מרתיח אותי)
- "אז גם בבית הוא לא אחראי?" (מעלה חיוך, שכל כך רציתי להוריד לה מהפנים), ומתחילה בכיף שלה לפרט כמה אני מאחר ונעדר, כמה אני לא משקיע ולא עושה כלום, לא טורחת להגיד פרט אחד חיובי עליי, כאילו בשלוש השנים שהיא מלמדת אותי לא עשיתי כלום כלום, כשאבא שלי מסכים איתה בכיף- זה חוק טבע שהבן שלו לוזר, אה? היא בדיוק כמו אבא שלי.. וזה עדיין לא משנה לו שאני הראשון מבין 5 ילדים (הרביעי במספר) שלומד במגמה ריאלית, שהשיג ציון טוב בפסיכומטרי ושהולך ללמוד באוניברסיטה, ולא, הנדסת החשמל שאחי הגדול לומד במכללה זה לא אוניברסיטה... ראיתי את זה וזה צחוק חח, אפשר ללמוד את זה בי"א ולצאת עם ציון מצוין בלי בעיה, תאמינו לי.

אבל יודעת מה אימ'וש, עזבי את אבא, מספיק דברים עברו עליו ואני האחרון שישפוט אותו אחרי מה שהוא עבר בחיים, הוא סה"כ מצפה ממני את מה שאבא שלו ציפה ממנו לפני שהוא נפטר, אבל מה איתך? אחרי כל מה שאת עושה לי את עוד שואלת למה אני אוכל צהריים חצי שעה אחרייך ולא ביחד איתך (ומשאיר אותך לבד לאכול צהריים, שתרגישי לבד כמו שאני מרגיש בגללך) ולמה אני כל כך, אבל כל כך מת ללכת כבר לצבא לאיזה מקום רחוק כמו עתודה בטכניון או קרבי.. ככה בכיף שלי, לחזור הביתה פעם בשבועיים שלוש לסופ"ש קצר ונחמד ואז לחזור לבית השני שלי, האמיתי יותר- היחידה, או המעונות (הביתה= חברה, חברים, סבא וסבתא/דודים, וביקור קצר בבית לראות את הכלבות ואת אחים שלי... לא אמא, אל תצפי לראות את עצמך ברשימה).

תראי איך עולם מתהפך, יא אללא.. אני עוד זוכר איך חברים שלי היו תמיד מקללים את ההורים שלהם והייתי אומר להם להפסיק, כי "זה כבוד בסיסי להורים שלך", ו"הם הביאו אותך לעולם", או איזה שטות כזאת או אחרת... ולמרות שאני לא מקלל אותך, ולמרות שאני לא יורד עלייך מאחורי הגב, אני חייב להודות- אני לא אוהב אותך... אני בכלל לא אוהב אותך..

האמת, נמאס לי כבר ממך, הקול שלך עושה לי רע אמא, לראות אותך עושה לי רע, אני עוד זוכר רגעים שהייתי בדרך הביתה והייתי עוצר באמצע הדרך בחוסר רצון מוחלט לחזור ל"משפחה" שלי, אבל מה, המשכתי ללכת, השם יודע למה... זה התחיל ברגע אחד, פעם בכמה זמן, אבל זה נהיה כבר רגיל בשבילי שאני בדרך הביתה (אפילו מבצפר לפעמים) ואני פשוט לא רוצה להגיע הביתה, בעיקר כדי לא לראות אותך, לא לדבר איתך..

אם רק ידעת כמה אני שמח כשאת לא איתי, כמה אני מאושר כשאת לא שם, כמה אני לא אותו הבן אדם שאת סוגרת ב"תמימות" של זאב בעור כבש, כי אני זה הכי אני כשאני לא לידך, ולא ליד אבא, ולא ליד ה"משפחה" הזאת... כואב לי בשבילך שאת לא יודעת כמה הבן שלך מאושר כשהוא רחוק ממך, כמה יש בו תקווה, כמה טוב לו כשהוא לא צריך לראות אותך.. וזה הפיתרון שאת לא מנסה להבין ולא ניסית להבין אף פעם- רק ללכת רחוק ממך, רחוק ככל האפשר, כי אני מבטיח לך שאני אהיה מאושר פי כמה כשאני אבדוק ערבים במחסום בכניסה לעזה, מאשר ב"בית" בראשון לציון... home sweet home.. כי ככה גידלת אותי, זה מה שעשית אותי אמא.. ומתוך כבוד, מתוך כבוד בסיסי, את בחיים לא תדעי על מה שכתוב פה, את תכירי אותי בתור הבן אדם הסגור שהכרת אותי... עד הצבא אמא, עד הצבא.. אז כבר תהיי חופשיה ממני, מה"שטן" וה"נחש" שאת מגדלת כבר 18 שנה..

ואני יודע, אומרים "כבד את אביך ואת אמך", אבל לא אומרים שאני חייב לאהוב אותך, ואני מצטער אמא, אבל את אחד האנשים שאני יותר שונא בעולם הזה..

נ.ב

אני כבר מעכשיו מצפה למפל של תגובות בסגנון "זאת אמא שלך, היא אוהבת אותך ואתה אוהב אותה, לא משנה מה קורה ובלה בלה בלה בלה", בעיקר מילדות שאמא שלהן זה חצי אלוקים והן "יכולות לספר לה הכל", "היא החברה הכי טובה שלי" או משו כזה..

אני מבקש בכל לשון של בקשה, אם אתם הולכים להגיד את זה, ואין לכם ביסוס ריאליסטי כלשהוא, תימנעו מלהגיב, באמת באמת, תימנעו מלהגיב

איזה כיף יא אללא, אחרי שאתמול הייתי בטוח שהכל השתנה, אחרי שהיא הדליקה מזגן לפני שקמתי, הכינה לי משהו קטן לאכול לפני שאני יוצא לבית ספר, ואפילו הקפיצה אותי מיוזמתה! (וואי וואי, זה כבר הישג), היום היא באה ואומרת לי שהיא לא מדברת איתי ונמאס לה, אז השיחה הטלפונית האחרונה שלנו ב-8:01 נגמרה ככה:

-"מתי אתה יוצא?"

- "9" (בעוד שעה, למרות שלפני שהיא יצאה התארגנתי כמו מטורף.. אבל עכשיו לימור נתנה לי צלצול שניר יעקב לא בא חח, בטח הלך לדפוק ת'ראש בסילבסטר... אחח איזה מורה זה חח)

-"ואתה מעיר את צחי?" (אחי הגדול)

-"אולי אחר כך"

-"למה אחר כך?!"

-"אמא, חשבתי שאת לא מדברת איתי.. ביי"

*חסכתי לכם כמה העלבות נחמדות ועסיסיות שנכנסו בהתאמה בין השורות פה- לא נשלחו מהצד שלי אם אתם חייבים לשאול, אבל לא חובה לראות, באמת, מספיק לכלוך יש פה*