החטא ושכרו

הנציב והמבקר הסתכסכו. לא שאני מופתע. המבקר החדש מצטיין בין השאר בעצמאיות יוצאת דופן ובעדינות של פיל בחנות חרסינה (ובמקרה שלנו, מדובר בקריסטלים יקרים ולא בפורצלן סיני זול). הנציב הלא ממש חדש מצטיין בחוסר יכולת לקבל ביקורת בצורה רגועה, ובתחושת אני ואפסי, שמועילה מאד כשאתה נציג חסר פניות (כפי שהוא, ואף אחד לא אומר אחרת) שצריך לנהל מנהל ציבורי גדול ורב שחיתויות.

אבל, ההתנהלות התקשורתית הפריעה לי. מי שרוצה סיקור של הסיקור התקשורתי (בכל נושא, דרך אגב) יכול למצוא אותו כאן, באדיבות וולווט הבלתי נלאית והמצוינת שלא ברור לי מתי יש לה זמן לעבוד או לקבל משכורת מכלי תקשורת כלשהו.

כל מי שאני ראיתי, ובכל זאת דנה וייס אתמול, אמנון אברמוביץ היום, ברוך קרא כל הזמן, וידיעות/מעריב/הארץ, המעיט בערכן של טענות הנציב, ושיבח את המבקר. קרדיט למבקר חדש זה חשוב, אבל במבחן המהותי הוא לא סתר בשום הזדמנות את הטיעונים המרכזיים של הולנדר. האם אכן העובדת הבכירה שפוטרה על ידו (היועצת המשפטית לשעבר שלו! לא דבר של מה בכך. התפקיד השני בחשיבותו בהררכיה הנציבותית!) היתה מעורבת בדו"ח, בייזומו או בחקירתו? האם אכן הוצגה לו טיוטא להתייחסות, ולאחר מכן הועברה לתקשורת גירסה שונה, שאליה לא התיחס? האם אכן הדליף המבקר או מי ממשרדו מפרטי הדו"ח לפני הפרסום? הטענות הללו חמורות. כאשר המבקר מתעלם מהן, (אני מודה, במקום זאת הוא עוסק בטענות חמורות לא פחות על איומים מצד הנציב ואנשיו) הוא אמור להמצא בעמדת נחיתות מבחינת התקשורת. ולא כך הרושם שנוצר. האם הולנדר נבחר כקורבן לעולה למבקר החדש, אותו מעריצה התקשורת (בעיקר בגלל הכשרון שלו לספק לה כותרות, עוד לפני שהיה מבקר)? האם האויבים הרבים שיצר, ובצדק, בעשר שנות כהונתו התקבצו ובאו עליו? וחמור יותר, האם הכיפה שעל ראשו הופכת אותו למאכל לתיאבון? אני לא החושד הרגיל ב"תקשורת השמאלנית". ההפך הוא הנכון. אבל משהו פה פשוט לא מסתדר לי.

וקוריוז לסיכום (בכל זאת, אני צריך להצדיק את תדמית הדוס): נציב זו המילה הכי לא מתאימה לתפקיד של הולנדר. אצל המלך שלמה נציבים היו פשוט נותני השוחד הפוליטי הגדולים:

מלכים א', ד', 7: "ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו חודש בשנה יהיה על אחד האחד לכלכל".