לא יודעת למה הרגשתי צורך לכתוב את זה דווקא עכשיו... אולי בגלל שחנוכה ותמיד הייתי נוסעת לת"א בחגים.
אז אני חוזרת שלוש שנים אחורה לכיתה ח' עכשיו אני י"א.
הכל התחיל בפסח של כיתה ח' חברים שלי ושל ליטל מאיזה פורום (שאפילו לא הייתי שייכת אליו) הזמינו אותנו לבוא.
הגענו, פגשנו חברים שהיו חברותיים (אולי אפילו מדי). נורא נהנתי. ומאז בכל חג וחופש היינו נוסעות לת"א. זה הפך למפגשי ישרא.
הייתי נוסעת בעיקר עם ליטל. כל נסיעה כזו הייתה בשבילנו "וואו" איזה מסע. הנסיעה ברכבת, עזריאלי, לשבת בגג שעות ולהכיר אנשים.
הייתי הולכת למפגש וחוזרת עם כמה חברים... קצת מצחיק כי חלק עדיין חברים שלי עד היום. אבל זה מספר באמת קטן ביחס לכל אלו שבאמת הכרתי.
הייתי ילדה קטנה, התלהבתי מהנחמדות של האנשים, מהפתיחות וגם לא היה חסר לי ביטחון בכלל.
אני בהחלט יכולה לומר שזו אחת התקופות הטובות בחיים שלי. זה נמשך בערך עד סוף כיתה ט' .
התבגרתי. נשארתי בקשר עם אנשים (הכוונה מהבצפר) וחלק גם לא. התרחקתי מחלק מהחברים הטובים, נתתי לעצמי הזדמנות להכיר חברים אחרים.
עכשיו שלוש שנים אחרי אני שואלת את עצמי "לנסוע לת"א החופש?" וזה ישר יורד מהפרק.
אולי זה ישמע מתנשא אבל רוב האנשים במפגש הם ילדים קטנים שמבקשים חיבוקים. אבל גם אני הייתי בשלב הזה ועכשיו כמה שנים אחרי אני רואה את זה בצורה אחרת.
קצת עצוב לי שאני לא יכולה להנות מזה כמו פעם... אבל זו גם תקופה שחלפה. עכשיו אני נהנת ממסיבות, להשתחרר, לשתות, להיות עם חברים...
זה גורם לי לחשוב. ועושה קצת עצוב לחזור לזיכרונות של פעם. ואולי יצאתי קצת סותרת כי מצד אחד אני אומרת שהייתי ילדותית וטיפשה אבל גם נהנתי מזה. אבל זה היה הגיל. ותמיד כיף לחזור אחורה לחוויות שהיו...
לנסיעות לת"א, לשטויות עם ליטל, לימים שהיינו יוצאות עם מצלמה שעות ועושות סירטונים מפגרים, לימים שהיינו יושבים על הדשא שעות ונצלים בשמש. ואני יודעת שאז היה לי הרבה יותר טוב.
אבל זו תקופה אחרת, ואני צריכה לחשוב עכשיו. עבר זה רק לכמה רגעים שרוצים להיזכר.
ו... אין שום פואנטה למה שכתבתי עכשיו. אני בכלל לא מבינה את עצמי.
אבל אולי זה יזכיר למישהו משהו, איזו תקופה ... אני לא יודעת. שיהיה לילה טוב וחופש מהנה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
