אז כן...עברתי לשגיא.
נערה בת 18 שגרה במשפחה של החבר בן ה20 שלה. יש כאלה שיעקמו עין ויש כאלה שיחייכו בחמימות,
אני אישית די במצב של שניהם.
יש המון סיבות לכך שעברתי לכאן עד לגיוס, אני לא הולכת לפרט אותן אבל הסיבה העיקרית, כרגע לפחות, היא פשוט...
משב אוויר רוח רענן, או בעברית
חופש.
חופש מאנשים (שחלקם אני מאווד מתגעגעת לראות על בסיס יומיומי), חופש מהבית (כן, גם פה הגעגוע תוקף)
ופשוט חופש קצר מעצמי הישנה.
אני מסתגלת לאט לאט לתחושת האי נוחות כאן, היא הופכת לנסבלת ואפילו פוחתת עם הזמן.. -או לפחות נדחקת הצידה
בגלל ששגיא היה כאן השבוע ונשאר עד יום חמישי. באמת שאני אוהבת את המשפחה שלו.
הם מדהימים (:
אבל לא משנה מה, זה פשוט לא אותו הדבר, וזה מה שאני בעצם מנסה לשנות.
אני רוצה ללמוד איך לשים את עצמי במקום אחר, סביבה לא כלכך נוחה.
אתם יודעים, הכל יכול לקרות.
אני רוצה ללמוד להסתגל להיות לבד. עצמאות.
אני צריכה את זה בשביל עצמי.
אז כן, הבדידות לפעמים חונקת. אין לי אמא כאן, ואפילו לצעקות והלחצים אני מתגעגעת. כשאתה מרגיש בבית, אתה מרגיש שרוצים אותך
זו המשמעות של להיות בבית. אז הם בסדר עם זה, הם אפילו מחייכים וצוחקים
נותנים לי תחושת חופש מוחלט כאן, כמו בת בית..
אבל אולי...ציפיתי ליותר?
התחזקתי כלכך, למדתי כל כך הרבה ואני באמת גאה על האדם שהפכתי להיות. אני חזקה, בפעם הראשונה בחיים שלי אני יכולה להגיד שאני חזקה, ושאני הולכת להשאר ככה
אבל אני פשוט לא מוצאת את המקום שלי.
אני בורחת למקומות שונים, מנסה למצוא דרך החוצה ממן בועה כזו שרצה אחרי לכל מקום. אני כלכך מבולבלת,
אני לא יודעת מה אני רוצה, שום דבר - חוץ ממך כמובן. האהבה שלי, החיים שלי.
האוויר שלי.
האנשים שונים כאן, לטובה נראלי. עדיין אני מרגישה לגמרי מחוץ לקופסא,
אנלא מראה את זה מן הסתם. גם בשבילך, אני רוצה שתדע שטוב לי. אתה הרי עושה הכל כדי שזה יקרה.
הכל עניין של הרגל, באמת שכולם חמודים נורא, אני סתם לא רגילה ששגיא לא לידי כשאני פוגשת אותם.
בינתיים, כמו שנראה
אני לא פוגשת אותם חחחח
שגיא בטיול מהצבא היום ומחר, לונה גל ובלאגנים. קצת קשה לי אבל.. שיהנה, מגיע לו (:
אני חושבת שהקטע עם האנשים מגיע עם הזמן, אם היה לי תאומץ להרים תתחת ולהתקשר לחברים שלו (שנורא אוהבים אותי אגב, אני לא מבינה מה הסרט שלי) אז היה לי נחמד 
מצאתי לי עבודה. יאפ, אני עובדת בגלידריה.
עבודה קלילה כזו, ממש לא קשה מדי. הרבה דאחקות עם האנשים שנכנסים.
יש תערבים שנכנסים ומתחילים לקרוץ, כמובן שאני מנצלת את העובדה הזו בשביל טיפים ואומרת להם באופן די בוטה
"אני רוצה טיפ",
אבל אתם יודעים...
ברוווווור שהם יתנו לי טיפ 
תנו לי עמוד עם שיער בלונדיני וגופיה והם יטיחו עליו שטרות.
יש את האנשים המצחיקים, הסטלנים שנכנסים עם חצאיות וטריפים בעיניים. אבל אלה המוקסמים, המרחפים.
כיף להביא להם גלידה, הם לא ממש יבדילו מתי אני שוברת בטעות את הגביע או מביאה להם כף של טעם שונה.
יש את הפאטמות שנכנסות עם עדר קופיפים שמתחילים לפתוח את המקרר ולסגור את המקרר
לפתוח את המקרר ולסגור את המקרר
לפתוח ולסגור
ולפתוח ולסגור
ולפתוח ולסגור
ולפתוח ו....אאעאעעהה!!
יש תזקנה החמודה שאוספת בקבוקים, יש את נטלי שבאה לבקר אותי בהפסקה וכשהיא מסיימת משמרת
יש לי את הסיגריות שנטחנות בגלל השעות, יש לי את ספוגית הקסם ( 
)
והכי הכי חשוב.. אבל הכיייי הכי חשוב
יש לי כסף!!!!
ושימות העולם :)
אחלו לי בהצלחה..i'm gonna need it
אני צריכה אותך קרלה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: