http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237heCopyright 2026 vik :]]. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/37/72/23/237237/misc/13403300.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=10277802<div align="right" dir="rtl">אני אוהבת אותך. אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך אני אוהבת אותך. ואתה אוהב אותי. ותודה על זה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי המדהים הזה שלי. אני לא יודעת. אני איכשהו תמיד בורחת לאנשהו,נופלת לאיזה בור, כלבה יום אחד ו...שונה-יום אחר. תמיד נוטרת טינה על תחושות הניכור האלה ועל הבועה שעוטפת אותי ולא עוזבת, אבל הוא.. הוא פה. הוא פה. האיש שנתן את הלב שלו בידיי וביקש ממני לשמור עליו. להחזיק לב זו אחריות,באמת. הרי זה לב. אבל אני מוכנה,אני מוכנה ואני רוצה ואם זה לא היה כך , קרוב לוודאי שהייתי מתה. כי זה האיש שכל מילה שאני אומרת לו מהווה כלכך הרבה משמעות - כאילו היא נאמרת בפעם הראשונה לאדם הראשון עלי אדמותשהרגיש בפעם הראשונה. באמת הרגיש. הרגיש כלכך עד שנאבק להגיד את המילים הנכונות שיתארו את כל גודל ועוצמת הרגשוהתחיל לייבב כי פשוט לא הצליח. זה האיש שמסתכל עלי ורואה אותי. המילים מיותרות. הלכת לפני קצת פחות מ3 שעות וההרגשה חונקת. אתה המשפחה שלי, אתה הבית שלי. מעולם לא התכוונתי למילים האלה כמו שאני מתכוונת עכשיו, כמו שהוכחת לי שיש לי תקווה</div>Thu, 11 Dec 2008 14:28:00 +0200vik_k@walla.com (vik :]])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=10277802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237237&blog=10277802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=10121658<div align="right" dir="rtl">שנים עברו להם מאז שעדכנתי בפעם האחרונה. בזמן הזה הספקתי להיות מפוטרת מהגלידה, לחפש (ללא הצלחה) עבודה בכל אזורי כרכור ולשנוא שנאת מוות את הכבישים והתנועה בחדרה. אם אתם שואלים את עצמכם למה פוטרתי, אז התשובה היא "כי אני פזיזה"- ציטוט ישיר מהאקס בוס שלי. וואלה..אני באמת פזיזה. כך יצא שבסגירה מהירה כשההורים של שגיא חיכו לי מחוץ לגלידה חצי שעה רק עד שהתחלתי לספור קופה, הכל התנהל בדילוגים וקפצוצים מטורפים שלי בגלידה ממקום למקום לוודא שהכל סגור, צרחות מטורפות על ידידים תמימים שבאו לבקר אותי ובסופו של דבר סחבו את כל ארבעתי השולחנות ו12 הכיסאות לתוך הגלידה, והגרוע מכל...אבל הגרוע מכל ברגע של טירוף לחצתי על המזגן פעם אחת בכדי לכבות אותו. הבעיה שצריך ללחוץ עליו פעמיים,כך שכל הלילה המזגן עבד על חום ו... אתם יכולים לתאר... בנוסף לא הדלקתי ונטה שזה איזה חרא למקררים, מה שגרם לקצר. ואני אומרת, כוסעמק. למה? אבל פאק איט. לפחות השארתי את חותמי, ואנשים עדיין שואלים איפה הבלונדה החמודה שהפציצה בכמות הכדורים מאז אני אצל שגיא..כלומר,חצי אצל שגיא בגלל העובדה שאני לא עובדת יותר אז א</div>Sun, 02 Nov 2008 09:22:00 +0200vik_k@walla.com (vik :]])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=10121658http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237237&blog=10121658http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=9840644<div align="right" dir="rtl">אז כן...עברתי לשגיא. נערה בת 18 שגרה במשפחה של החבר בן ה20 שלה. יש כאלה שיעקמו עין ויש כאלה שיחייכו בחמימות, אני אישית די במצב של שניהם. יש המון סיבות לכך שעברתי לכאן עד לגיוס, אני לא הולכת לפרט אותן אבל הסיבה העיקרית, כרגע לפחות, היא פשוט... משב אוויר רוח רענן, או בעברית חופש. חופש מאנשים (שחלקם אני מאווד מתגעגעת לראות על בסיס יומיומי), חופש מהבית (כן, גם פה הגעגוע תוקף) ופשוט חופש קצר מעצמי הישנה. אני מסתגלת לאט לאט לתחושת האי נוחות כאן, היא הופכת לנסבלת ואפילו פוחתת עם הזמן.. -או לפחות נדחקת הצידה בגלל ששגיא היה כאן השבוע ונשאר עד יום חמישי. באמת שאני אוהבת את המשפחה שלו. הם מדהימים (: אבל לא משנה מה, זה פשוט לא אותו הדבר, וזה מה שאני בעצםמנסה לשנות. אני רוצה ללמוד איך לשים את עצמי במקום אחר, סביבה לא כלכך נוחה. אתם יודעים, הכל יכול לקרות. אני רוצה ללמוד להסתגל להיות לבד. עצמאות. אני צריכה את זה בשביל עצמי. אז כן, הבדידות לפעמים חונקת. אין לי אמא כאן, ואפילו לצעקות והלחצים אני מתגעגעת. כשאתה מרגיש בבית, אתה מרגיש שרוצים אות</div>Sun, 31 Aug 2008 22:02:00 +0200vik_k@walla.com (vik :]])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=9840644http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237237&blog=9840644http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=9762043<div align="right" dir="rtl">ט'ו באב, 8 חודשים i've got some catching up to do לא שבאמת היינו יחד בימים אלה.. שגיא חטף ריתוק שהיינו בטוחים שיהיה לפחות ל28 ימים ובגלל שהוא חייל כל כך טוב והמפ' אוהבת אותו במיוחד [כן זה מעצבן אותי] הוא קיבל רק 5 (: הם עדיין נפלו דווקאעל הימים האלה אבל מה אני יכולה להגיד.. משתווה להיות סקסי אז קצת כיפרנו כשבאתי לבקר אותו בבסיס ביום שישי, יום לפני ט'ו באב. נפגשנו רק לשעתיים בערך אבל גם הן היו מרעננות ו..אתם יודעים, נותנות עוד איזה פוש לעבור תשבוע הזה בנפרד עם כמה שפחות באסה. במיוחד עכשיו, כשהוא חוזר ביום שלישי ונוסע חזרה בחמישי לעוד שבוע. צבא זה זין -_- מדהים שלי,אוויר שלי. אני יכולה לכתוב מגילות על גבי מגילות שרק ינסו לתאר מחצית מכמה שאני באמת אוהבת אותך. כרגע, אני רק אודה לך מכל אטוםשזועק בגופיעלכך שאתה קיים אני חושבת שזה די ממצה את הכל. זה רשמי. נמאס לי מהבלוג. כאילו, ממש לא נמאס לי. להפך,אפילו יש לי תצורך הזה לכתוב אבל קורה לי עכשיו כלכך הרבה, וכלכך הרבה משתנה. אני מתחילה לשקול יותר מדי מה לכתוב ומה לא, פוסט אחד הולך לי על עשרות מחיקות של 'מה אישי</div>Sun, 17 Aug 2008 13:40:00 +0200vik_k@walla.com (vik :]])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=9762043http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237237&blog=9762043http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=9547600<div align="right" dir="rtl">אני אף פעם לא יודעת איך מתחילים פוסט. פתאום זה נראה לי מטומטם לנסות לכתוב בצורה מצחיקה או מפורטת מדי, אשכרה להשקיע. הבלוג הזה נשמר לי מסיבה בלתי ידועה, לא שיותר מדי אנשים נכנסים לקרוא בו.. זה פשוט ככה כי אני לא אחת מהדכאוניים שבוכים על כמה שרע להם, ואני לא אחת ממעריצות הלהקות.. אני לא אחת שיש לה חברים שהם בלוגרים שיגיבו לכל פוסט טיפשי ואני לא אחת שמנסה להרשים או לכתוב בצורה מצחיקה ושנונה מדי. אני שומרת את הבלוג הזה כי הוא אמיתי לי, כי אני אומרת מה שאני רוצה להגיד בדיוק מתי שאני רוצה להגיד מבלי ממש לחכות לביקורת או תגובה , למרות שנחמד לראות שמישהו כן חושב דבר מה על מה שיש לי להגיד, במיוחד אם זה מישהו נורא חשוב לי. ואני חושבת שאני שומרת את הבלוג כי לפעמים יש דברים שאני יכולה רק לכתוב, לא להגיד. כמו שיש דברים שאני יכולה רק להגיד, לא לכתוב. אם רק הייתי כותבת הכל, זה לא היה נגמר. אבל זה הקסם, שאני לא. אני פורקת ובאותה מידה לא פורקת. וזה בסדר לי, בינתיים זה בסדר לי. היה לשגיא יומולדת ב4.7. היה בן 20 האהבה שלי, ילד גדול :) אתה יודע מה אני מאחלת לך אהובי, ואתה</div>Thu, 10 Jul 2008 16:56:00 +0200vik_k@walla.com (vik :]])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=9547600http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237237&blog=9547600http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=9365638<div align="right" dir="rtl">אז זהו...עברנו את מסיבת הסיום האירוע האחרון בהחלט שכל השכבה נוכחים בו.. היה מדהים פשוט, מופע ענק המון פישולים ולא קרוב למה שהלך לנו בחזרות, אבל מופע ענק האדרנלין כשנמצאים על הבמה והתגובה הכיפית של הקהל כשאתה מדבר והם מגיבים בצחוק רועם. אחח היה כיף :) אז ימי הדוקטורית שמבאחנת התקפי חרמנות עם מבטא גרמני שלי עברו, ואני אתגעגע כללל כך אבל זה עוד לא הכה בי אז תנו לי להנות מה"כמעט סוף" של הלימודים שלי. וואו אפילו מוזר להגיד את זה :| אחרי המסיבה נסענו לאפטר בכינרת עם כל השכבה. אחרי כמה שוטים התמזגנו כולנו כמו חברים טובים, עד הבוקר שאז היו כמה בעיות [מגדל העמק אחרי הכל..כן אם אתם שואלים את עצמכם אני מתביישת], אבל הסתדר..אני מניחה. בקיצור נגמרה לה תקופה, ותבוא חדשה ואף טובה יותר :) [חכו לפוסט שאני באמת קולטת שסיימנו ושופכת פה את ליבי בבכי, הוא יבוא] ועכשיו לנושא אחר. משהו שהביא לחיים שלי אור שממלא אותי כל בוקר מחדש במשך חצי השנה האחרונה. <STR</div>Fri, 13 Jun 2008 17:47:00 +0200vik_k@walla.com (vik :]])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=9365638http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237237&blog=9365638http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=9283423<div align="right" dir="rtl">עדכון נוסף, גם בשביל שניים וחצי האנשים שקוראים פה וגם בשבילי, למען מעט החדשות הטובות שנשמעות פה בזמן האחרון :) ל'ג בעומר היה כיף נורא. הייתי בכינרת שלושה ימים עם שגיא ו2 חברים שלו, הבטחתי מגדל אבל מה יש להשוות? פעם הבאה. אז בין השריפה הנוראית של שגיא בגב, למוזיקת הרגאיי שלא נפסקת אצל נפתלי אלימי החום ללילות השכרות, היה באמת ממש כיף. חזרתי למתכונת בתנ"ך יום אחרי אליה לא למדתי בכלל, אבל אתם יודעים.. תנ'ך מי באמת לומד לתנך? אז הלך לגמרי סבבה, מקווה לטוב.. מאז הכל די שגרתי.. חזרות ובגרויות, שלפחות באחד מהם אני די נהנית. רכזת השכבה די מכריחה אותי לשיר, זתאומרת, הלכתי לאודישנים ולהקלטות הראשונות אבל להתקע בחדר הקלטות עם פרחות שמנסות להגיע למקרופון עד כדי גבול הטירוף רק כדי להשמע, לא ממש מחזה שכיף לראות. המפיק סידר אותנו בסדר מסוים. היתה מישהי לידי שהתקדמה במן שושו כזה. בכל פעם שהמפיק עצר כדי להנחות אותנו, היא התקדמה עוד טיפונת עד שבסופו של דבר היא דרכה לי על הרגל בשיא הכאב והאף שלה היה תקוע לי בעין. עצוב. אניוואי לא רוצה יותר, מה אני צריכה אתזה? הרכזת לא ממש שואלת אותי אלא מא</div>Sat, 31 May 2008 14:43:00 +0200vik_k@walla.com (vik :]])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=9283423http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237237&blog=9283423http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=9165509<div align="right" dir="rtl">עבר כמעט חודש מהעדכון האחרון.. חזרות על גבי חזרות,תגבורים על גבי תגבורים שיתחילו בקרוב אבל לפחות אני מנצלת טוב טוב את הזמן שלפני הלחץ :) יום רביעי שעבר,בדיוק בזמן של יום העצמאות שחררו את שגיא שלי יום לפני. באה אליו המוןןן משפוחה, וכשאני אומרת המון, אני באמת מתכוונת להמוןןן! היה נורא נחמד אבל, התחברתי נורא עם ידידה שלו מילדות (AKA אחותו) והתקבלתי בברכה (: התכוונו האמת ליסוע עם עוד זוגות לים עם אוהלים והכל, אבל בסוף די התחרבש אז נסענו לדירה של זוג חברים של שגיא. ישנו על ספת המטר על מטר שלהם בסלון והדבר פיתח לא מעט עצבים וצעקות בלחישות באמצע הלילה חחח את הים מימשנו יום אחרי. התעוררנו אצלם, הכרנו את הכלב הסופרחמוד שלהם "שוקו" [מקורי הא?] ואחרי קפה נסענו לים רק שנינו. אוי ההרפתקאות...בדיוק בחניה מול הים, משהו קפץ לשגיא בראש, משהו שהכחיש אותו מהעובדה שהוא נהג מבצעים בצבא ואמר לו "אחורה אחורה,אין שם אף אחד" מה שמצחיק הוא שבדיוק לפני הבום שגיא אמר לי "הו יופי,אין אף אחד מאחורי" האירוניה חח שניה אחרי זה שגיא התנגש באזה מישהי.. אבל בקטנה,מזה בקטנה. אמא של המישהי הזו התחילה ל</div>Sun, 11 May 2008 08:38:00 +0200vik_k@walla.com (vik :]])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=9165509http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237237&blog=9165509http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=8998992<div align="right" dir="rtl">אבל אני לא חסרת אופי בכדי לא לכתוב כלום :] וואו..קשה להאמין שיש לי את הבלוג הזה כבר שנה וחצי....פחות או יותר. אני מסתכלת על פוסטים ישנים ופשוט קשה לי להאמין שזו אני שכותבת אותם. כמה התבגרתי מאז..כמה דברים עברתי תקופות רעות,תקופות טובות שבאות כמה זמן אחרי.. הכל כאן, וזה לא הולך ללכת לשומקום :) 7:34. תרגיעו,אני סופסוף הולכת לבצפר אחרי יומיים של הברזות. אני סתם מתחילה ב10. למה יש לי את ההרגל המטומטם הזה להתעורר ממש מוקדם בבוקר? אם תשאלו אותי זה אחלה הרגל, אין על הבוקר, אבל אתם מבינים עד כמה זה מעצבן להתעורר כשיש לידך בנאדם שנוהג להתעורר ב12 בצהריים?! רואה מאמי? בגלל זה אני נרדמת לך מוקדם דווקא :) אנצל את הרגע ההיסטורי הזה שיש לי זמן לעדכן בלוג ואספר לכם על מעללותיי. אז מה עשיתי בזמן האחרון.. אוקי אין לי ראש להזכר יותר מדי אחורה נתחיל מהסופש והלאה (: השבוע שעבר,לפני ששגיא יצא לשבוע חופש שלו,היה רע בשביל שנינו אז כשהתראינו פשוט לא הפסקנו להתחבק. בסופש נסענו אליו כרגיל, היה כיף בטירוף. הגשמתי את חלומי לדאבל ואפילו יותר מכך,זה היה טריפל! יצאתי</div>Tue, 15 Apr 2008 07:30:00 +0200vik_k@walla.com (vik :]])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=8998992http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237237&blog=8998992http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=8917274<div align="right" dir="rtl">זה סתם משהו בשבילך שתדעי שלא שחכתי,חס וחלילה שתדעי שאני אוהבת אותך כלכך שאת הבנאדם היחיד שאני לא יכולה לסבול להיות רחוקה ממנו שתדעי שאת אחד האנשים הכי מיוחדים שפגשתי שתדעי שאין כמוך בעולם, אין ולא יהיה שתדעי שישראל...עזבי ישראל, אנחנו, מאבדים את האחות הכלכך חשובה לנו. אז אולי הראיתי שלא כואב לי,אולי הראיתי אדישות אבל שתינו לא טיפשות. שתינו מבינות שמבפנים אני נקרעת. כי מה אני יעשה בלי הדברים החכמים שיוצאים לך מהפה כל פעם שרע לי ומה אני יעשה בלי הכתף שלך לבכות עליה, בלי העצות שלך שאני אשכרה באמת לוקחת. אחד האנשים שהכי השפיעו עלי בעולם הזה, הכי השאירו סימן, היה את. ועכשיו כשאת סוף סוף בת 18,וכן אני שמחה יותר מתמיד ועצובה..לא ישקר זה יום נוסף שעובר לקראת הפרידה אבל אם ניקח את זה לצד לשניה ונתעלם, אני רוצה להגיד לך חברה מדהימה שלי שאני כל כך אוהבת אותך. קשה לך לתאר כמה את חשובה לי. לטובה, וכן, גם לרעה. אז עברנו דברים, ובגלל ששתינו כן משהו אחת בשביל השניה,אני חושבת שהדברים האלה יישארו שם לנצח. אבל אנחנו חזקות יותר לא? עובדה. עובדה שאנחנו פה,מתחבקות,צוחקות ובוכות..</div>Tue, 01 Apr 2008 07:39:00 +0200vik_k@walla.com (vik :]])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237237&blogcode=8917274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237237&blog=8917274